ע"פ 8465/15 -ג'קי בן זקן נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ד' רוזן) בת"פ 4312-10-13 ביום 8.11.2015, ובגדרו הושת על המבקש עונש של שלוש שנות מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור אחת מהעבירות בהן הורשע או עבירה אחרת לפי חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק ניירות ערך); וקנס בסך 250,000 ש"ח.

הרקע לבקשה

2. נגד המבקש, שני אנשים נוספים (להלן: הנאשמים) ושלוש חברות, הוגש כתב אישום, אשר ייחס למבקש עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); שמונה עבירות של השפעה בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות ערך, לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין (להלן: עבירות ההשפעה בתרמית); וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין. כן, יוחסה למבקש באישום השני בכתב האישום עבירה של הנעה בתרמית לרכישת ניירות ערך, לפי סעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך, אולם בהמשך חזרה בה המשיבה בסיכומיה מאישום זה, ועל כן לא אתייחס לעובדותיו.

3. על פי החלק הכללי בכתב האישום, המבקש החזיק ב-11% ממניות חברת "מנופים פיננסיים לישראל (מפל) בע"מ" (להלן: מנופים או החברה) – שהיא חברה ציבורית אשר 10% ממניותיה מוחזקות בידי הציבור – והיווה בעל שליטה בה. כן שימש המבקש דירקטור במנופים. על פי המתואר, במהלך שנת 2010 נדונה במוסדות החברה האפשרות לבצע מהלכים אשר יביאו לעמידתה בתנאי הסף של רשימת "מאגר המניות למדדים", ובכך יאפשרו את הכללתה במדד תל אביב 100 של הבורסה לניירות ערך בתל אביב (להלן: הבורסה). אחד מתנאי הסף הללו, בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, היה דרישה לשווי שוק ממוצע למניה העולה על רף מסוים במועד הקובע לעדכון המאגר – שהוא אחד משני מועדים, ה-30.5 או ה-30.11 בכל שנה. שווי השוק הממוצע למניה, בתורו, חושב כמכפלת כמות המניות הנסחרות של חברה בממוצע שערי הנעילה של המסחר במניה בתקופה שבין ה-15 לחודש ועד למועד הקובע לעדכון המאגר באותו חודש (כך למשל, אם מועד העדכון הרלבנטי הוא ה-30.11, תיבחן התקופה שבין ה-15.11 עד ל-30.11).

4. על פי עובדות כתב האישום, בסמוך ליום 15.11.2010, המבקש והנאשם 2 בכתב האישום, איתן אלדר (להלן: אלדר), קשרו קשר להשפיע במרמה על שער מניית מנופים בדרך של רכישת מניותיה במהלך המסחר בבורסה, וזאת במטרה להביא לכך שמנופים תעמוד בתנאי הסף להכללתה במדד תל אביב 100 במועד הקובע לעדכון המדד שחל ביום 30.11.2010 (להלן: התוכנית). על פי הנטען, המבקש היה אמון על מציאת המימון לרכישת המניות, בעוד אלדר היה אחראי לביצוע התוכנית בפועל. לשם כך, אלדר פנה לחברו, הנאשם 3 בכתב האישום, וקשר עמו לפעול בצוותא להעלות את ערך מניית מנופים. בכתב האישום מפורט כיצד בשמונה מועדים שונים בין הימים 30.11.2010-18.11.2010, אלדר פעל בעצמו או באמצעות הנאשם 3 ורכש מניות של מנופים דרך הבורסה במחיר גבוה למניה, ובכך "משך" למעלה את שער המניה. בד בבד עם פעולות אלה, המבקש איתר משקיע אשר רכש מאלדר מחוץ לבורסה את המניות אותן רכש, ובכך אפשר לו להמשיך בהוצאתה לפועל של התוכנית. על פי המתואר, התוכנית הצליחה ושווי השוק הממוצע של מנופים עמד בתנאים לכניסה למדד תל אביב 100 ביום 30.11.2015. בעקבות זאת, הודיעה הבורסה ביום 8.12.2010 על התווספותה של מניית מנופים למדד תל אביב 100 החל מיום 15.12.2010.

5. המבקש כפר בעובדות כתב האישום. ביום 6.9.2015, בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש, לאחר ניהול הוכחות, בעיקר העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, אך זיכה אותו מאחת מעבירות ההשפעה בתרמית.

הבקשה לעיכוב ביצוע

6. המבקש הגיש הודעת ערעור, הן על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי והן על חומרת העונש שנגזר עליו. בהמשך, המבקש הגיש את נימוקי הערעור המפורטים, ובד בבד עמם הגיש את הבקשה שלפניי, לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל עד למתן פסק דין בערעור.

7. המבקש טוען כי קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע נדרשת כדי לאפשר לו לממש את זכות הערעור המוקנית לו. לשיטתו, בעת ערעור בזכות על הכרעת דין, יש להעדיף את האינטרס של המבקש עיכוב ביצוע על פני כל אינטרס אחר, כדי להבטיח שלא ייווצר מצב בו אדם מרצה עונש מאסר אשר מסתבר בדיעבד כי לא היה מקום שירצה אותו. באשר לסיכויי הערעור, המבקש גורס כי די בכך שבית משפט זה יתרשם מנימוקי הערעור כי לא מדובר בניסיון לדחות את הקץ. לעמדתו, ערעורו מעלה טענות הראויות להישמע נגד הכרעת הדין, ולא ניתן לומר עליו כי מדובר בערעור סרק. כך, לדידו של המבקש, בית המשפט המחוזי הרשיע אותו בהסתמך על ראיות נסיבתיות שאינן קושרות אותו באופן ישיר למעשים, על אף שלא הייתה זו המסקנה האפשרית היחידה, ובהסתמך על שיחות בין אלדר לבין הנאשם 3, שהמבקש לא היה צד להן. כן טוען המבקש, כי בית המשפט המחוזי שגה במסקנות אותן גזר מהממצאים אותם קבע; קבע קביעות שאינן עומדות בקנה אחד עם מסקנותיו שלו עצמו; ערך שימוש נרחב בהנחות, חשדות והשערות; לא התייחס בהכרעת דינו לראיות חפציות ולעדויות בעלות משקל; ולא בחן את משמעות זיכויו של הנאשם 3 על האישום נגד המבקש. לטעמו של המבקש, קיומן של טענות הראויות להישמע בערעורו מצדיקות את עיכוב ביצוע עונש המאסר, אף נוכח תקופת המאסר בת שלוש השנים שהוטלה עליו.