ע"פ 8345/15 מאיר אוחנה נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ד' רוזן) בת"פ 26228-07-14 ביום 6.12.2015, ובגדרו הושת על המבקש עונש של עשר שנות מאסר בפועל; שנתיים מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע; וקנס בסך של 1,000,000 ש"ח. בנוסף, המבקש מבקש כי אורה על מינוי סנגור ציבורי אשר ייצג אותו בהליך הערעור על גזר הדין.

הרקע לבקשה

2. בשנים 2011-2010, המבקש היה מורשה לעסוק בסחר ביהלומים בבורסה ברמת גן, וניהל משרד לסחר ביהלומים (להלן בהתאמה: התקופה הרלבנטית ו-המשרד) ביום 14.7.2014, הוגש נגד המבקש כתב אישום, בו נטען כי בתקופה הרלבנטית, המבקש השתמש במשרד כמסווה לניהול עסק לא מורשה של שירותי מטבע, וכי במסגרת זו פעל המבקש להוצאת כספים לחו"ל ללא דיווח לרשויות המתאימות ולהוצאת חשבוניות כוזבות על עסקאות ביהלומים בתמורה לעמלה. על פי המתואר בכתב האישום, היקף הסכומים שהועברו על ידי המבקש אל מחוץ לישראל בתקופה הרלבנטית הגיע לכ-148,000,000 דולר אמריקאי. כמו כן, נטען בכתב האישום כי המבקש לא דיווח לרשויות המס על הכנסותיו מהמעשים המתוארים, בסך של כ-2,960,000 דולר אמריקאי. בגין מעשיו, המבקש הואשם בשורה של עבירות כלכליות, עבירות מס ועבירות של זיוף מסמכים.

1. ביום 26.10.2015, בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות הבאות: עיסוק במתן שירותי מטבע בלא רישום במרשם, לפי סעיף 11יב(א)(1) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון); עשיית פעולה ברכוש ומסירת מידע כוזב במטרה שלא יהיה דיווח, לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון; עשיית פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר את מקורו ואת זהות בעלי הזכויות בו, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון; השמטת הכנסה שיש לכלול בדו"ח במזיד ובכוונה להתחמק ממס, לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת מס הכנסה); הכנה וקיום של פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות במזיד, לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה; שימוש במרמה ערמה ותחבולה בכוונה להתחמק ממס ובכוונה לעזור לאחר להתחמק ממס, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה; ניהול פנקסי חשבונות כוזבים במטרה להתחמק מתשלום מס בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 117(ב)(4) בצירוף סעיף 117(ב2) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף); שימוש במרמה ערמה ותחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 117(ב)(8) בצירוף סעיף 117(ב2) לחוק מס ערך מוסף; הכנה או הצגה של תעודה שהיא כביכול חשבון מכר אמיתי, לפי סעיף 212(3) לפקודת המכס [נוסח חדש] (להלן: פקודת המכס); מסירת אמרה שאינה נכונה או שאינה מדויקת בהצהרה שהוגשה לפקיד המכס, לפי סעיף 212(6) לפקודת המכס; שינוי במרמה וזיוף חותם או סימנים אחרים שפקיד המכס משתמש בהם, לפי סעיף 212(8) לפקודת המכס; הטעיית פקיד מכס בפרט העלול לפגוע במילוי תפקידו, לפי סעיף 212(9) לפקודת המכס; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 לחוק העונשין.

גזר דינו של בית המשפט המחוזי

2. ביום 6.12.2015, גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המבקש. בגזר דינו, בית המשפט עמד תחילה על רמת הענישה הנוהגת בעבירות צווארון לבן והדגיש כי מדובר לרוב בעבירות הנעשות מתוך בצע כסף ולא מתוך דוחק או מצוקה, תוך פגיעה בזולת לשם האדרת עוצמה כלכלית. בית המשפט המחוזי הפנה לפסיקת בית משפט זה, על פיה יש להטיל על מבצעי עבירות צווארון לבן עונשים אשר יהיה בהם להרתיע את הרבים מביצוע עבירות דומות. לאחר מכן, בית המשפט המחוזי עמד על הערך המוגן שנפגע מביצוע העבירות, ומצא כי נפגעו ערכים רבים, אשר המרכזיים שבהם היו: ערך מניעת היכולת לנייד כספים תוך שימוש במערכת הפיננסית הלגיטימית, ללא פיקוח של הרשויות; שמירה על יכולת הפיקוח של המדינה על הטובין הנכנסים בשעריה; ושמירה על השוויון בנטל המס בין אזרחי המדינה. נוכח התחכום והשיטתיות במעשיו של המבקש, בית המשפט המחוזי מצא כי הפגיעה בערכים הייתה ברמה גבוהה ביותר. באשר לנסיבות ביצוע העבירות, בית המשפט ציין לחומרה את התכנון השיטתי והמדוקדק שעמד ביסוד מעשיו של המבקש, אשר הפעיל מנגנון מרמה מתוחכם ורב-זרועות, וכן את בצע הכסף שעמד ביסוד המעשים. על יסוד כל האמור, בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם את מעשי המבקש נע בין 9 לבין 13 שנות מאסר בפועל, ואילו מתחם הקנס ההולם נע בין 1,000,000 לבין 5,000,000 ש"ח.