ע"פ 8345-12-15 אלייב נ' מדינת ישראל

1.כתב האישום בתיק זה מייחס למערער עבירה של איומים, עבירה על סעיף 192 לחוק העונשין.

על פי הנטען: בתאריך 22.4.12 בשעה 23:50 בדרך בר לב בת"א נהג המתלונן ברכבו והמערער נהג בסמוך לו. המתלונן העיר למערער על נהיגתו המסוכנת, או אז איים עליו המערער שאמר לו: "כן, אני יודע ועכשיו אני גם אצא ואהרוג אותך". המערער לא הסתפק באיום מילולי וגם ניסה להיצמד עם רכבו לרכבו של המתלונן.

כתב האישום ממשיך וטוען, כי בתאריך 10.5.13 איים המערער פעם נוספת על המתלונן בכך שאמר לו שהוא יזכור טוב טוב את הפנים שלו והוא ימצא אותו, ואף זאת במטרה להפחידו או להקניטו.

2.בית משפט קמא (כב' השופט ע' דרויאן) הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות. אלה נדבכיה המרכזיים של הכרעת הדין:

בית משפט נתן אמון בעדות המתלונן. אליבא דבית משפט קמא: "עדותו של המתלונן התאפיינה בזהירות ומתינות, תוך שהמתלונן מקפיד להבחין בין דברים אותם זכר לבין דברים אותם לא זכר. כמו-כן ניכר היה שהמתלונן אינו מגזים בעדותו ואינו מבקש להשחיר את פניו של הנאשם".

עוד סבר בית המשפט כי: "לא היה כל בסיס לתלונה מסוג זה אם אכן מדובר בעלילת שווא כפי שטוען המערער".

בית המשפט היה ער לכך שהמתלונן לא הגיש את תלונתו למשטרה ביום האירוע. בהכרעת הדין נפלה שגגה כאשר בית המשפט ציין, כי התלונה הוגשה רק לאחר האירוע השני שהתרחש, כמפורט לעיל, ב- 10.5.13. למעשה לא היתה מחלוקת על כך כי המתלונן הגיש את תלונתו יומיים לאחר האירוע.

מכל מקום, בית משפט סבר כי אי הגשת התלונה מיד לאחר התרחשות הדברים, איננה פוגעת במהימנותו של המתלונן ונתן אמון מלא בדבריו.

3.לצד האמון בעדותו של המתלונן, נתן בית המשפט אמון בעדות של עד התביעה, הכוונה לעד תביעה מס' 3, ויקטור. גם באשר לעד זה ציין בית המשפט כי הוא העיד בזהירות מופגנת. מדובר במי שהיה ברכבו של המתלונן בעת האירוע הראשון. בית המשפט סבר כי ניתן להסיק מעדותו ברמה מספקת שאכן היה אירוע שבו היתה היתקלות עם נהג אחר ושהיה עימות מילולי בין הנהג האחר לבין המתלונן.

בפני בית המשפט העיד גם עד נוסף שתמך בדבריו של המתלונן, אולם בית המשפט גילה זהירות רבה כאשר קבע חד משמעית שלא יסתמך על עדותו של עד זה, זאת לנוכח סכסוך שקיים בין אותו עד לבין המערער.

ממצא נוסף המצוי בהכרעת הדין הינו חוסר האמון המובהק והחד משמעי בדבריו של המערער. בית המשפט לא נתן בו אמון, במילותיו: "אינני מאמין לנאשם כי אותה פגישה ביוזמת הנאשם אכן היתה למטרה ידידותית...".

מטעם המערער העיד גם עד נוסף בשם סלים. בית המשפט סבר כי לא ניתן לקבוע ממצאים על סמך עדות זו, זאת משום שהעד לא זכר היטב את האירוע. אפשרות נוספת שהועלתה על-ידי בית המשפט, שמא אותו עד זוכר אירוע אחר משום שהשעה שדיבר עליה איננה תואמת את שעת התרחשות האירוע נשוא כתב האישום אליבא דכולי עלמא.