ע"פ 8319/14, 8454/14, 8589/14 מדינת ישראל נ' מלול ואח'

השופט ע' פוגלמן:

           בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' קולה) הרשיע את המערער בע"פ 8454/14 – הוא המשיב 1 בע"פ 8319/14 (להלן: המשיב 1), את המשיב 2 בע"פ 8319/14 (להלן: המשיב 2) ואת המערער בע"פ 8589/14 – הוא המשיב 3 בע"פ 8319/14 (להלן: המשיב 3) (להלן ביחד: המשיבים) על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע. המשיב 1 הורשע גם בעבירה של איומים. בית המשפט (כב' השופטת י' שטרית) גזר על המשיבים 1 ו-2 6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות; מאסר על תנאי בתנאים שפורטו בגזר הדין; פיצוי למתלונן בסך 10,000 ש"ח; וקנס בסך 3,000 ש"ח. על המשיב 3 גזר בית המשפט 4 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות; מאסר על תנאי בתנאים שפורטו בגזר הדין; פיצוי למתלונן בסך 5,000 ש"ח; וקנס בסך 2,000 ש"ח.

תמצית העובדות וההליכים

1. לפי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 27.5.13 התגלע סכסוך בין המשיב 1 לבין אחיו הצעיר של המתלונן (להלן: המתלונן) על רקע טענה של ידידת המשיב 1 כי הוטרדה על ידי האח. המתלונן ניסה לפתור את הסכסוך בדרכי שלום אך המשיב 1 איים על אחיו ועליו בטלפון. לאחר השעה 2:00 לפנות בוקר הגיעו המשיבים 1 ו-2 לביתו של המתלונן ודרשו ממנו לצאת לכיוונם. המתלונן שאל את המשיבים 1 ו-2 "מה הם רוצים מאחיו", ובתגובה החלו המשיבים 1 ו-2 להכות אותו מכות נמרצות באגרופיהם. כמו כן, מעובדות כתב האישום עולה שבשלב מסוים לאחר תחילת האירוע הגיע המשיב 3 למקום והצטרף אל המשיבים 1 ו-2 בהכאת המתלונן עד שהאחרון התמוטט על הקרקע. אז גררו המשיבים את המתלונן סמוך לגדר בטון והמשיכו להכותו בכל חלקי גופו לרבות בראשו. בן דודו של המתלונן, שהוא שוטר (להלן: השוטר), עבר באותה עת במקום, הבחין במתרחש וצעק לעבר המשיבים כי יחדלו ממעשיהם. המשיבים 1 ו-3 נותרו במקום, ואילו המשיב 2 ניסה להימלט ונתפס על ידי השוטר. כתוצאה ממעשיהם של המשיבים נגרמו למתלונן חבלות בכל חלקי גופו, ובין היתר שבר ללא תזוזה בגג ארובת עין שמאל; שבר עם תזוזה מינימלית באספקט התחתון של הקיר הקדמי של הסינוס הפרונטאלי; והמטומה חיצונית פריאוטלית משמאל. המתלונן פונה לבית חולים ואושפז למשך 3 ימים.

           להשלמת התמונה יצוין כי בעת ביצוע העבירה היה המשיב 1 כבן 18 וחצי; המשיב 2 כבן 19; והמשיב 3 כבן 18 וחודשיים. המשיבים 1 ו-3 טרם גויסו לצבא והמשיב 2 היה במהלך שירותו הצבאי.

2. ביום 30.9.2014 הורשעו המשיבים על פי הודאותיהם (כב' השופט א' קולה) בעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 ובצירוף סעיפים335(א)(2) ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1997 (להלן: החוק); ובעבירת קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק. המשיב 1 הורשע בנוסף בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק. בטרם נגזר עונשם של המערערים הוגשו לבית המשפט קמא, לגבי כל אחד מן המשיבים, תסקיר מבחן ותסקיר משלים.

3. מהתסקירים שהוגשו בעניינו של המשיב 1 עלה כי אין לו עבר פלילי; כי הוא מגיע מרקע משפחתי נורמטיבי; וכי לא ניכרים לגביו מאפיינים עברייניים. עוד צוין כי המשיב 1 נטל אחריות על מעשיו, אשר נעשו תוך תכנון מוקדם, אך צוין כי נטילת האחריות לא נבעה מהכרה פנימית בחומרת מעשיו, וכי גילויי הצער והחרטה לא נבעו מאמפטיה אותנטית כלפי המתלונן. שירות המבחן עמד על כך שהמשיב 1 הביע נכונות להשתלב בתהליך טיפולי, אך נקבע כי אינו בשל לכך. לצד זאת העריך שירות המבחן כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות מפרת חוק מצד המשיב 1 בעתיד; כי מיומנויות התקשורת שלו לוקות בחסר; וכי הוא מניפולטיבי לעיתים. לבסוף עמד השירות על כך שגיוסו של המשיב 1 לצבא נדחה עקב התמשכות ההליך הפלילי נגדו, וזאת חרף רצונו העז לשרת בכל תפקיד שייועד לו. שירות המבחן בחר שלא לבוא בהמלצה טיפולית בעניינו של המשיב 1 והמליץ להשית עליו ענישה מוחשית שאפשר שתומר בעבודות שירות.

4. אשר למשיב 2 מהתסקירים בעניינו עלה כי מדובר בבן בכור למשפחה נורמטיבית; ללא עבר פלילי לחובתו וללא מאפיינים עברייניים; כי הוא אינו מכיר במלוא חומרת מעשיו; כי זהותו האישית עדיין אינה מגובשת;וכי לקיחת האחריות על המעשים וכן הבעת הצער כלפי המתלונן לא היו אותנטיות אלא נבעו מן החשש לתגובה עונשית. נוכח כל אלה הוערך הסיכון להישנות מעשים עברייניים בעניינו ברמה בינונית-גבוהה. בתסקיר המשלים צוין כי המשיב 2 הביע נכונות להתחיל בתהליך טיפולי, אך שירות המבחן מצא שהוא אינו בשל לכך. לבסוף המליץ שירות המבחן להשית על המשיב 2 ענישה מוחשית ולבחון את המרת העונש בעבודות שירות.

5. אשר למשיב 3 מצא שירות המבחן כי הוא בן הזקונים במשפחה נורמטיבית ותומכת; כי הוא נטול עבר פלילי; וכי הוא אינו בעל מאפיינים עברייניים. נקבע כי הבעת הצער והחרטה שלו אינה אותנטית ואינה מעידה על אמפטיה אמיתית לסבלו של המתלונן, וכי המשיב 3 רואה את עצמו קורבן של נסיבות העבירה. בשל כך לא נמצא כי הוא בשל לתהליך טיפולי. לצד זאת צוינה החשיבות הרבה שראה המשיב 3 בשירות הצבאי, שנכון לאותה עת נדחה עקב ההליך הפלילי. שירות המבחן העריך שמיצוי הדין עמו עלול לגרום להרעה במצבו הנפשי ומשכך הומלץ לחייב את המשיב 3 בביצוע שירות לתועלת הציבור מבלי לבטל את הרשעתו.