ע"פ 8209/13 חוסני נעים נ' מדינת ישראל

השופטת ד' ברק-ארז:

1.        מה צריך להיות עונשם של מי שנטלו חלק במעשה תקיפה שבמהלכו נדקר אדם בסכין וכתוצאה מכך אף איבד את עינו? זו השאלה שניצבה בפנינו.

כתב האישום והליכים קודמים

2.        נגד המערערים בע"פ 8209/13, חוסני נעים וצהאב נעים (המכונים בהתאמה להלן: חוסני ו-צהאב) והמערער בע"פ 8297/13, עג'אב נעים (להלן: עג'אב) הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 17002-09-12, השופט י' כהן). כתב האישום הוגש במקורו נגד המערערים, וכן נגד אדם נוסף, קטין. יצוין כי הקטין זוכה בסופו של דבר מהעבירות שיוחסו לו. כתב האישום ייחס לנאשמים עבירה של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא חדא (לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וסעיף 29 לחוק העונשין) וכן עבירה של החזקת סכין (לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין).

3.        לפי כתב האישום, מקורה של הפרשה בכך שחוסני, אחד הנאשמים, חשד כי אדם אשר גר בסמוך אליו היכה את בנו. בהמשך לכך, ביום 25.8.2012 הגיע חוסני ביחד עם הנאשמים האחרים לחצר הבית של אחיו של אותו אדם (להלן: המתלונן) כשהם מצוידים בסכינים. מטרתה של החבורה, כך על-פי כתב האישום, הייתה לתקוף את האדם שנחשד בתקיפת בנו של חוסני או אחד מבני משפחתו. בשלב מסוים, ירד המתלונן לחצר. על-פי האמור בכתב האישום, בשלב זה החלו הנאשמים לדקור את המתלונן. עג'אב דקר אותו בעינו הימנית וגרם לו ליפול לרצפה. בהמשך לכך, הוסיפו הנאשמים לדקור את המתלונן ולהכות אותו עד שאיבד את הכרתו. בשלב מסוים, הגיעו שכנים למקום ופינו את המתלונן, בעוד שהנאשמים נמלטו מהמקום. כתוצאה ממעשים אלה נגרמו למתלונן חתכים וחבלות בפנים, בראש, בכתף, בצוואר וביד. עיקר הפגיעות היו בעיניו של המתלונן, והוא אף איבד את הראייה בעינו הימנית.

4.        לכתחילה, הנאשמים, שהם אף קרובי משפחה, היו מיוצגים בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי על-ידי סניגור אחד. אולם, לנוכח גרסאות סותרות שהם מסרו בחקירתם וחשש מניגוד עניינים, הייצוג של עג'אב הופרד מהייצוג של יתר הנאשמים, שהמשיך להיות משותף.

5.        לאחר שמיעת הראיות, ביום 9.6.2013 הרשיע בית המשפט המחוזי את חוסני, צהאב ועג'אב בעבירות שיוחסו להם, וזיכה את הנאשם הקטין מחמת הספק. באשר למערערים, בית המשפט המחוזי קבע כי הם אכן התנפלו על המערער, תקפו אותו וגרמו לו חבלות של ממש. זאת, בהסתמך על עדותם של גורמים שונים ששהו בקרבת החצר בזמן האירוע, לרבות עדויותיהם של המתלונן ואמו. בית המשפט המחוזי דחה את גרסתו של חוסני לפיה הוא הגיע למקום רק כדי לדבר עם אמו של המתלונן, ועזב עוד לפני שהקטטה החלה. כן נדחו גרסותיהם של צהאב ועג'אב, שהכחישו כל מעורבות באירוע, ונקבע כי עג'אב היה מי שדקר את המתלונן בעינו.

6.        ביום 21.10.2013 גזר בית המשפט המחוזי את דינם של המערערים. בית המשפט המחוזי התייחס לכך שהמערערים הורשעו בשתי עבירות, אולם הוא הוסיף כי עבירות אלה נעברו במסגרת "אירוע" אחד, ולכן קבע בעניינם מתחם ענישה אחד. בבואו לקבוע את מתחם הענישה הראוי הצביע בית המשפט המחוזי על כך שבהתאם למדיניות הענישה הנוהגת ביחס לעבירה של גרימה חבלה בכוונה מחמירה, יש להטיל על המורשעים בעבירה זו עונש מאסר משמעותי. בית המשפט המחוזי הוסיף כי העובדה שהמערערים עשו שימוש בסכין מחייבת אף היא עונש מאסר חמור, ולא כל שכן בשים לב לכך שלמתלונן נגרמה נכות של עיוורון בעין אחת. באופן פרטני, בית המשפט המחוזי הוסיף והתייחס לכך שחוסני, שהאירוע נבע מן החשד לפגיעה בבנו, היה "המבוגר האחראי" בשטח ואף הוביל את מעשה התקיפה, וכן לכך שעג'אב היה מי שדקר את המתלונן בעינו. לנוכח האמור לעיל קבע בית המשפט המחוזי מתחם ענישה שנע בין ארבע לשבע שנות מאסר בפועל לכל אחד מהמערערים.     

7.        יצוין, כי בית המשפט המחוזי נדרש במסגרת גזר הדין לתסקיר שירות מבחן שהוכן בעניינו של עג'אב, שהיה בעת ביצוע העבירות כבן 20 שנים ושבעה חודשים. שירות המבחן נמנע מלבוא בהמלצה טיפולית בעניינו של עג'אב בין היתר בשים לב לעובדה שהוא לא נטל אחריות למעשיו. בהתחשב בכך, קבע בית המשפט המחוזי שאין מקום לסטות ממתחם העונש ההולם בעניינו.