ע"פ 8125 ד' פ' נ' מדינת ישראל

השופטת ע' ברון:

1. לפנינו ערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן הנשיא ת' כתילי) ב-ת"פ 51943-12-14 מיום 12.10.2015, שבמסגרתו הורשע המערער בביצוע עבירה של הצתה במטרה לפגוע בבטחת דרי הסביבה או בבני אדם לפי סעיף 448 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), וכן בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין. בגין עבירות אלו הושת על המערער עונש מאסר בפועל של 22 חודשים; 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו, לבל יבצע את העבירות שבהן הורשע; וכן פיצוי למתלוננת בסך 1,500 ש"ח. הערעור שלפנינו נסוב על רכיב עונש המאסר בפועל שבגזר הדין.

כתב האישום והכרעת הדין

2. נגד המערער, יליד 1966, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הצתה ואיומים כאמור. על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, נ' נ' (להלן: המתלוננת) והמערער הם שכנים המתגוררים באותו בניין רב דירות בעיר **** – המתלוננת בדירה ** (להלן: הדירה) והמערער בדירה **. בהזדמנויות שונות במהלך התקופה שקדמה להגשת כתב האישום, המערער איים על המתלוננת, שכנתו, שיפגע בה. ביום 20.12.2014, סמוך לשעה 08:30 הגיע המערער לדירה כשהוא מצויד בניירות, קרטונים, ומצית או גפרורים. המערער הצמיד את הניירות והקרטונים לדלת הדירה והצית אותם, בשעה שהמתלוננת ובתה ישנו בתוך הדירה. כתוצאה מההצתה נגרם נזק לחלקה התחתון של הדלת, ועשן חדר לדירה. המתלוננת ובתה התעוררו לריח העשן, המתלוננת ניגשה לעבר דלת הדירה, פתחה אותה וראתה את המערער עומד מחוצה לה. משראה המערער את המתלוננת גידף אותה ואיים עליה שישרוף אותה. בבית המשפט המחוזי המערער כפר בעובדות כתב האישום.

           בהכרעת דין מיום 1.9.2015 הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בית המשפט ביסס את ההרשעה על עדות המתלוננת, שנמצאה אמינה בעיקרה; וכן על עדות הבת ועל חוות הדעת של שירותי הכבאות וההצלה שתמכו שתיהן בעדות האם. מנגד נקבע כי עדות המערער מגמתית ומתפתחת וכי גרסתו חסרת עקביות ולא מעוררת אמון, אינה מתיישבת עם הראיות, ואינה סבירה על פניה. בית המשפט ציין שבין המערער למתלוננת קיים סכסוך שכנים מתמשך, שהמשטרה נקראה להתערב בו לא פעם; ואף ציין כי על רקע זה המתלוננת ניסתה להשחיר את פני המערער בעדותה – ואולם נמצא כי אין בכך כדי לפגום באמינות עדותה של המתלוננת בנוגע לפרטי האירוע המתואר בכתב האישום.