ע"פ 8002/15 פלוני נ' מדינת ישראל

השופט י' דנציגר:

           לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' טובי) בת"פ 20656-11-13 מיום 21.9.2015, במסגרתו הושתו על המערער – בעקבות הרשעתו בהכרעת הדין מיום 17.6.2015 – 30 חודשי מאסר בפועל; הפעלת שני מאסרים מותנים – האחד בן שבעה חודשים והשני בן 15 חודשים – כך שיחפפו אחד לשני וירוצו במצטבר לעונש המאסר בפועל שהושת בהליך דנן; 18 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירת אלימות מסוג פשע בתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר; ופיצוי המתלוננת בסך של 7,000 ש"ח. 

תמצית כתב האישום

1. כתב האישום שהוגש כנגד המערער ביום 12.11.2013 מייחס לו שלושה אישומים.

           על פי האישום הראשון, המערער והמתלוננת היו נשואים מיום 11.8.1981 ועד ליום 26.3.1984, וכן מיום 2.5.1995 ועד ליום 26.6.2012. לשניים שבעה ילדים, מהם שלושה קטינים. במועדים הרלוונטיים, התגוררה המתלוננת בביתה בצפון הארץ, בנפרד מהמערער, ביחד עם שלושת ילדיהם הקטינים: ח.ב. (יליד 11.8.1998); ז.ב. (יליד 6.7.2001); ות.ב. (ילידת 7.3.2003). ביום 6.8.2011 בשעה 16:30 לערך, הגיע המערער לביתה של המתלוננת והתפתח ויכוח בין השניים. בעקבות הוויכוח, עלה המערער לגג הבית, פירק את צלחת הלוויין שעל הגג והשליכה לאדמה. לאחד מכן חזר המערער לחדר הכניסה של הבית ואיים כי יתקוף את המתלוננת ויזרוק אותה ליער, תוך שהוא אוחז בה ומטלטל את גופה בשתי ידיו. בשלב זה ביקש בנם הבגיר של השניים, ב', שגר בקומה מעל ביתה של המתלוננת, כי המערער יחדל ממעשיו. בתגובה, נכנס המערער לביתה של המתלוננת, נטל משם סכין קצבים, ורץ לכיוון דירתו של ב'. כשהגיע לפתח הדירה, היכה המערער את ב' באמצעות הסכין בכתפו וניסה לדקור אותו בראשו, אך ב' הגן על ראשו ונדקר עקב כך בידו השמאלית. דקירה זו הובילה לאשפוזו של ב', והניעה את המתלוננת להגיש תלונה במשטרה. ביום 8.8.2011, בשעה 10:30 לערך, הגיע המערער לביתה של המתלוננת ואיים עליה כי אם לא תבטל את התלונה, ינתק אותה מזרם מחשמל וימכור את הבית. כן איים המערער על המתלוננת כי יגרום לאחיה להיות נכים. בגין המעשים האלו, הואשם המערער בביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); שתי עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין; עבירה של תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 379 ו-382(ב) לחוק העונשין; ועבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין.

           על פי האישום השני, במהלך נישואיהם של המערער והמתלוננת, נהג המערער להכות את המתלוננת, כאשר בין היתר דחף אותה וסטר לה. בחודש יולי 2010, במועד שאינו ידוע במדויק עובר ליום 6.7.2010, ובעת שהמערער והמתלוננת שהו בביתם ביחד עם ילדיהם הקטנים, פרץ ויכוח בין השניים. במהלך הוויכוח היכה המערער את המתלוננת בכל חלקי גופה וגרם לה לסימני חבלה בגב ובבית החזה, וכן איים עליה שירצח אותה תוך שהוא אוחז בסכין מטבח. ביום 20.5.2011, היכה המערער את המתלוננת בכל חלקי גופה ודחף אותה בחוזקה, וכתוצאה מכך נפלה המתלוננת לרצפה, ראשה נחבט, ונגרמו לה סימני חבלה ושפשוף במצח. בגין המעשים האלו הואשם המערער במספר עבירות של תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 379 ו-382(ב) לחוק העונשין ובשתי עבירות של גרימת חבלה של ממש לבת זוג לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק העונשין.

           על פי האישום השלישי, במהלך נישואיהם של המערער והמתלוננת, היכה המערער את שלושת ילדיהם הקטינים במספר בהזדמנויות שונות, וזאת בין השאר אותם באמצעות חגורה ובאמצעות בעיטות. בשנת 2011, בעת שהמערער רב עם המתלוננת, ניסה ח.ב. להרחיקו ובתגובה לכך סטר המערער לח.ב. בפניו. בהזדמנות אחרת, בעת שהמערער וח.ב. שהו בבית, ח.ב. אמר למערער משפט מפרסומת בטלוויזיה ובתגובה לכך היכה המערער את ח.ב. באמצעות חגורה בידיו, בגבו ובבטנו. בתגובה, נמלט ח.ב. מפני המערער, שדלק אחריו והמשיך להכותו באמצעות מקל עץ. בהזדמנות נוספת, היכה המערער את ז.ב. באופן שתפס בחולצתו, משך אותו כלפי מעלה וסטר לו בחוזקה בפניו. לאחר מכן, נטל המערער כפכף והכה את ז.ב. באמצעותו. במועד אחד, היכה המערער את ח.ב. בגבו, בידיו וברגלו באמצעות חגורה, וזאת מפני שח.ב. רצה לצאת לטיול. בגין המעשים האלו הואשם המערער בביצוע מספר עבירות של תקיפת קטין או חסר ישע בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 379 ו-382(ב) לחוק העונשין ובארבעה מקרים של תקיפת קטין או חסר ישע לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין.

הכרעת הדין בבית המשפט המחוזי

2. במסגרת הכרעת הדין שניתנה ביום 17.6.2015, הורשע המערער בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
3. במסגרת תשובתו לכתב האישום, כפר המערער במיוחס לו. ביחס לאישום הראשון טען המערער כי בנו ב' זרק אבנים לעבר רכבו, שבר את השמשה הקדמית ואף הגיע עם סכין במטרה לתקוף את המערער. לטענת המערער, ב' נפצע במהלך ניסיונות ההתגוננות שלו.
4. בפתח הכרעת הדין סקר בית המשפט המחוזי את ראיות התביעה המרכזיות בתיק, ובראשן ארבע הודעותיה של המתלוננת במשטרה; עדותה בבית המשפט; הודעותיו ועדותו של ב'; ועדותה של חוקרת הילדים שחקרה את שלושת ילדיו הקטינים של המערער. בהמשך סקר בית המשפט את ראיות ההגנה, לרבות הודעותיו של המערער במשטרה ועדותו בבית המשפט. במסגרת הודעותיו ועדותו, מסר המערער כי ב' הוא זה שתקף אותו והכחיש כי תקף את ילדיו או את אשתו.
5. לאחר שבחן את כלל הראיות, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי יש להעדיף את התשתית הראייתית שהונחה על ידי התביעה. בתוך כך, התרשם בית המשפט מהאותנטיות של דברי המתלוננת. חיזוק לדבריה של המתלוננת מצא בית המשפט בדיווח שהתקבל אצל רשויות הרווחה בדבר אלימות של המערער כלפי שלושת ילדיו הקטינים. עוד הסתמך בית המשפט על שורה של תעודות רפואיות המאשרות את קיומן של החבלות שאותן ספגה המתלוננת. אשר לעדותו של ב'; בית המשפט קבע כי משסרב לנדב מידע במהלך עדותו מחשש שאביו יישלח למאסר ממושך, יש להעדיף את גרסתו במשטרה. לעומת זאת, כך נקבע, גרסתו של המערער הלכה והתפתחה עם התקדמות החקירה, ועם הזמן נתגלעו בה סתירות ותהיות של ממש. בית המשפט הוסיף והתרשם כי גרסתו של המערער אינה מתיישבת עם יתר הראיות בתיק. על יסוד האמור, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש די ראיות לצורך הרשעת המערער בכלל העבירות שיוחסו לו.

גזר הדין בבית המשפט המחוזי