ע"פ 7661/14 פלוני נ' מדינת ישראל

השופטת ע' ברון:

1. המערער הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בהסדר טיעון בעבירות מין ואלימות במשפחה. ביום 28.9.2014 בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטים מ' דיסקין, ר' בן-יוסף ו-צ' קאפח) גזר על המערער עונש כולל של 12 שנות מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי בסך של 50,000 ₪ לכל אחת מהמתלוננות. הערעור שלפנינו נסוב על רכיב עונש המאסר בפועל שבגזר הדין.

העובדות הצריכות לעניין

2. נגד המערער, יליד 1971, הוגש כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון שייחס לו עבירות של ניסיון למעשה סדום, מעשה מגונה, תקיפת בת-זוג, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ותקיפת בת-זוג הגורמת חבלה ממשית, בשלושה אישומים שונים. על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, המערער נשוי ולו ארבעה ילדים, ביניהם ע.ד, קטינה ילידת 1999 (להלן: ע.ד). לפי האישום הראשון, בין החודשים יוני-יולי 2013, בעת שאחייניתה של אשת המערער, קטינה ילידת 2006 (להלן: המתלוננת) שהתה בחדר האמבטיה, הורה לה המערער להיכנס לחדר השינה, שם הושיבה על המיטה, הורה לה לעצום את עיניה ולפתוח את פיה. המערער החל לבצע במתלוננת מעשה מגונה בכך שנישק אותה על פיה וזאת לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים. בהמשך, קירב המערער את איבר מינו לפי המתלוננת במטרה להחדיר את איבר המין, אולם לא השלים את המעשה מחשש שמא ייתפס בידי בני הבית. בגין מעשים אלה הואשם המערער בעבירה של ניסיון למעשה סדום ובמעשה מגונה בקטינה בת משפחה. לפי האישום השני, בין השנים 2011-2007, בהזדמנויות שונות ותכופות, בשעות לילה מאוחרות, עת ישנה ע.ד במיטתה, ביצע בה המערער מעשים מגונים בכך שהסיר את מכנסיה ותחתוניה וליטף את גופה, ובכלל זה את בטנה, רגליה וישבנה וזאת לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים. בגין מעשים אלה הואשם המערער בעבירה של מעשה מגונה (ריבוי עבירות) בקטינה בת משפחה. על פי האישום השלישי, בין השנים 2007- 2012, במספר רב של הזדמנויות, על רקע חילוקי דעות שנתגלעו בין בני הזוג, המערער תקף את אשתו בכך שבעט ברגליה, צבט בגופה, דחף וגידף אותה. עוד עולה כי באחד המקרים משך המערער בשערה, בעט בגופה ובפניה, היכה באמצעות אגרופו בפניה והטיח את ראשה בקיר. במקרה אחר היכה אותה באמצעות אגרופו בעיניה. כתוצאה מהאלימות שהפעיל המערער כלפי אשתו נגרמו לה סימנים כחולים בירך ובעין וסדק בצלע. בגין מעשים אלה הואשם המערער בעבירה של חבלת חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפת בת זוג (ריבוי עבירות) ותקיפת בת זוג הגורמת חבלה ממשית.

1. ביום 2.4.2014 בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, וביום 28.9.2014, לאחר שמיעת טיעונים לעונש, גזר את דינו. בפתח הדברים, בית המשפט המחוזי ציין כי למערער עבר פלילי בעבירות מין. המערער הורשע בשנת 2001 בעבירות של מעשה מגונה בקטינה ותקיפת קטין וגרימת חבלה של ממש, ובגינן ריצה מאסר בפועל למשך של 18 חודשים והוטלו עליו מאסר על תנאי והתחייבות כספית להימנע מביצוע עבירה. בית המשפט המחוזי ציין כי מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המערער עולה כי קיימים אצלו דפוסים של תוקפנות ואלימות וכן דפוסי שימוש בחשיש ושתיית אלכוהול. התרשמות שירות המבחן הייתה שסמוך למועד מעצרו של המערער חלה התדרדרות בהתנהגותו ובהתנהלותו המינית. כך, בין היתר, בשל שתייה מרובה של אלכוהול ועישון חשיש באופן בלתי מבוקר. כן נאמר בתסקיר כי על אף שהמערער לקח אחריות על מעשיו, מדובר בנטילת אחריות ברמה המילולית ועדיין בולטים אצלו עיוותי חשיבה, בעיקר בתחום המיני. בהקשר זה צוין כי המערער עצמו דיווח לשירות המבחן על דחפים מיניים מוגברים שהביאו אותו להתנסויות מיניות שונות ולצפייה מרובה בחומר פורנוגרפי שבו מעורבות קטינות ונשים בוגרות. באשר לבחינת גורמי סיכון להישנות מעורבות בעבירות דומות, ציין שירות המבחן כי המערער בעל צרכים מיניים מוגברים, מגלה קושי ובעיה ניכרת בכל הקשור למסגרת, גבולות וסמכות, ומגלה משיכה משמעותית לילדות קטינות. כן נאמר בתסקיר כי פגיעת המערער בקורבנותיו נעשתה על פני תקופה ממושכת ובתדירות גבוהה במסגרת המשפחתית. על יסוד הערכה זו, שירות המבחן סבר שהמערער מתקשה לווסת את דחפיו ולכן רק עונש קונקרטי ומוחשי כמאסר בפועל יכול שיפחית את הסיכון הנשקף ממנו. אי לכך, שירות המבחן נמנע ממתן המלצה טיפולית והמליץ על מאסר בפועל, כשבמסגרתו תינתן למערער האפשרות להשתלב בטיפול.

           לבית המשפט המחוזי הוגשה גם הערכה קרימינולוגית של מרכז "התחלה חדשה". כעולה מחוות דעת זו, נחשף כי המערער סבל בילדותו מפגיעה מינית  בידי שכן, וכי הוא זקוק לטיפול בתחום עבירות המין והאלימות במשפחה. לפני בית המשפט הוגש גם תסקיר נפגעת עבירה המתייחס למצבה של המתלוננת. לבקשת שירות המבחן, בית המשפט נמנע מלפרט את השלכות הפגיעה על חייה של המתלוננת, אולם ציין שממצאיו הקשים של התסקיר והנזקים העולים ממנו עמדו לנגד עיניו בעת שגזר את דינו של המערער.

2. בית המשפט המחוזי קבע כי בנסיבות המקרה ניתן להתייחס לכל אישום, על המסכת העובדתית שבו, כאל אירוע אחד; וכי יש לקבוע מתחם ענישה הולם ומשולב לכל אחד משלושת האישומים בנפרד. בית המשפט עמד תחילה על החומרה הרבה הטמונה בביצוע עבירות מין בקטינים, וביתר שאת שעה שעבירות אלה מכוונות כלפי קטינים בני משפחה. בבחינת מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מין בקטינים בני משפחה, בית המשפט ציין מספר פסקי דין בנושא שבהם נדחו ערעורים על עונשים המצויים בטווחי ענישה שונים – החל מ-5 שנות מאסר ועד 12 שנות מאסר. לעניין עבירות אלימות במשפחה, בית המשפט ציין כי טווח הענישה הנהוג בעבירות אלה רחב ותלוי בעיקר בחומרת המעשים ובנסיבות ביצועם. כך למשל, נאמר כי במצבים שבהם הופנתה אלימות פיזית חמורה וקשה תוך שנגרמו לנפגעת חבלות, הושתה ענישה של שנות מאסר ממושכות. לבחינת מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות של תקיפת בת זוג וגרימת חבלה, בית המשפט איזכר פסקי דין שבהם נדחו ערעורים על עונשים של 10 חודשי מאסר ו-30 חודשי מאסר.

           בית המשפט המחוזי עמד על נסיבות ביצוע העבירות. ביחס לאישום הראשון, צוין גילה הצעיר של המתלוננת, אחייניתו של המערער שבעת ביצוע העבירה הייתה ילדה בת שבע בלבד. כן נלקחה בחשבון העובדה כי הפגיעה במתלוננת הקרינה על כל מישורי חייה והיא צפויה לעבור הליך שיקום ממושך. לעניין האישום השני, צוין כי קורבן העבירה היא בתו הקטינה של המערער, וכי העבירות בוצעו בה במהלך תקופה ממושכת – המעשים החלו בהיותה כבת 8 ונמשכו על פני ארבע שנים. צוין כי המעשים בוצעו ב"חוף המבטחים של המתלוננת" – בחדרה ובמיטתה, תוך ניצול האמון המוחלט בין אב לבתו. על יסוד האמור, בית המשפט קבע כי נסיבות המקרה מציבים את מעשי המערער ברף הגבוה של מתחם הענישה. עוד הוסיף בית המשפט וקבע כי אמנם לא הוגש תסקיר קורבן עבירה בעניינה של ע.ד, אולם רמת הענישה חייבת לגלם בתוכה את הנזקים המתחייבים והצפויים מאליהם כתוצאה מביצוע עבירות מין בקטינים, ובייחוד בתוך המשפחה. באשר לאישום השלישי, צוין כי אין מדובר במקרה בודד, אלא באלימות חוזרת ונשנית במספר רב של הזדמנויות שהפעיל המערער כלפי בת זוגו במשך תקופה ארוכה של חמש שנים. כן נלקחה בחשבון עוצמת האלימות שהופעלה כלפי בת הזוג, שעה שבשני מקרים היא נחבלה ונזקקה לטיפול רפואי ובמקרים אחרים נגרמו לה שטפי דם. נקבע כי נסיבות אלה מציבות את מעשי העבירה באישום זה ברף הגבוה של מתחם הענישה. לנוכח כל האמור, בית המשפט קבע כי ביחס לאישום הראשון מתחם הענישה ההולם נע בין 4 ל-8 שנות מאסר; ביחס לאישום השני מתחם הענישה נע בין 5 ל-10 שנות מאסר; וביחס לאישום השלישי עד 4 שנות מאסר.

           כנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, שקל בית המשפט המחוזי את חלוף הזמן מעת ביצוע העבירות ואת העובדה שהמערער חדל מביצוען בטרם נעצר וללא קשר למעצרו. כמו כן, נזקפה לזכות המערער העובדה שבחר להודות במיוחס לו ובכך התייתר הצורך בעדות קורבנות העבירות. כשיקולים לקולא בית המשפט לקח בחשבון את השפעת העונש על משפחתו של המערער, את פנייתו להליך טיפולי ביחס לבעיית האלימות ורצונו להשתלב בהליך טיפולי ביחס לסטייתו המינית. מנגד, בית המשפט ציין כי בעת גזירת העונש עמד לעיניו גם השיקול של הרתעת הרבים. נקבע כי מאחר שעבירות מין בקטינים בני משפחה נעשות תוך ניצול יחסי תלות במקום שאמור להיות מקום מבטחים עבור קורבן העבירה, יש להעביר מסר ברור ומרתיע לכלל הציבור שיקבל ביטוי בחומרת הענישה. אחר הדברים האלה, הטיל בית המשפט המחוזי על הנאשם 4 שנות מאסר בפועל בגין האישום הראשון; 7 שנות מאסר בפועל בגין האישום השני, כאשר נקבע כי המערער ירצה שנה אחת בחופף לעונש שהוטל עליו במסגרת האישום הראשון – כך שבסך הכל ירצה 10 שנות מאסר בגין שני אישומים אלה; ו-3 שנות מאסר בפועל בגין האישום השלישי, תוך שנקבע כי המערער ירצה שנה אחת בחופף לעונש שהוטל עליו במסגרת שני האישומים הראשונים, כך שבסך הכל ירצה המערער 12 שנות מאסר. כן הוטלו על המערער 24 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירת פשע; 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירת עוון; וכן פיצוי לכל אחת מהמתלוננות בסך של 50,000 ₪.

הטענות בערעור