ע"פ 7478/14 פלוני נ' מדינת ישראל

השופט ע' פוגלמן:

1. המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון ב-15 עבירות שקדמו לתאונת דרכים קשה שלה גרם ובעבירה נוספת של הפקרה אחרי פגיעה. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטתת' שרון נתנאל) גזר על המערער 63 חודשי מאסר לריצוי בפועל (שלושה מתוכם בעקבות הפעלת מאסר מותנה בגין הרשעה קודמת); 24 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירות אלימות או הפקרה אחרי פגיעה כמפורט בגזר הדין; 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירות שעניינן נהיגה בשכרות כמפורט בגזר הדין; ופיצוי כספי לשניים מהנפגעים בסכום כולל של 30,000 ש"ח. לבסוף, נפסל המערער מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה למשך 15 שנים מיום שחרורו ממאסר. הערעור שלפנינו מופנה לחומרת גזר הדין.

תמצית העובדות וההליכים

2. על פי עובדות כתב האישום, בליל ה-27.12.2013 נהג המערער ברכבו (להלן: הרכב) בעודו פסול מנהיגה לצמיתות. המערער היה שרוי בגילופין ולרכב שבו נהג לא היו רישיון וביטוח תקפים. בשלב מסוים במהלך הנסיעה סטה המערער מנתיב נסיעתו ואיבד שליטה על הרכב. ניידת משטרה שחלפה בקרבת מקום נאלצה לבלום בפתאומיות כדי להימנע מהתנגשות במערער. השוטר שהיה בניידת הורה למערער לעצור אך הלה התעלם מקריאותיו. המערער נמלט מהמקום תוך כדי נסיעה נמהרת ופזיזה שבמהלכה ביצע מספר עבירות תנועה וביניהן חציית צומת ברמזור אדום ונסיעה בניגוד לכיוון התנועה. בהמשך הנסיעה פגע המערער בשני רכבים: רכב מסוג "מאזדה" (להלן: המאזדה) שבה היו הנהג ושלושה נוסעים נוספים ומונית שבה היה הנהג בלבד. כל אלה נפצעו כתוצאה מהתאונה בדרגות חומרה שונות, כששניים מנוסעי המאזדה נפגעו באורח חמור: פניו של אחד מהם התרסקו כליל, הוא סבל פציעות נוספות ונזקק להנשמה ולאשפוז ממושך; ולאחר נגרמו שברים בעמוד השדרה הצווארי ופגיעות נוספות. המערער נחבל ברגלו. לאחר התאונה יצא המערער מהרכב, הפקיר את הפצועים והלך ברגל למגרש מוניות סמוך שבו הסתתר מהמשטרה עד שנתפס. על פי העובדות שהוסכמו על הצדדים, ממקום מסתורו היה בכוחו של המערער לראות את מצבם של הפצועים וחרף זאת הוא נמנע מלהזעיק עזרה עבורם. בו בעת, המערער התקשר לבנו ולשניים נוספים וביקשם להגיע ולחלצו ממקום האירוע. מאחד מהם – שהוא גם בעליו הרשומים של הרכב – ביקש לדווח למשטרה כי הרכב נגנב. יצוין כי אחרים שנמצאו בקרבת מקום הזעיקו את כוחות ההצלה עבור הפצועים.

3. בגין כל אלה הורשע המערער על פי הודאתו (כב' השופטת ת' שרון נתנאל) ביום 13.7.2014 ב-16 סעיפי אישום: חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); הפקרה אחרי פגיעה לפי סעיף 64א(ג) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה; עבירת ההפקרה); מעשה פזיזות לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין; הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין; הדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין; שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין; נהיגה ללא רישיון ובזמן פסילה לפי סעיפים 10(א) ו-67 לפקודת התעבורה; נהיגה בשכרות לפי סעיפים 62(3), ו-39א לפקודת התעבורה; נהיגה תחת השפעת משקה משכר לפי סעיפים 62(3), 64ב(א)(4) ו-39א לפקודת התעבורה; נהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה; סטייה מנתיב נסיעה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה) בצירוף סעיפים 62, 68 ו-38(2) לפקודת התעבורה; נהיגה במהירות בלתי סבירה לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה בצירוף סעיפים 62, 68 ו-32(2) לפקודת התעבורה; חציית צומת ברמזור אדום לפי סעיף 64(ה) לתקנות התעבורה; נסיעה בנתיב המיועד לתחבורה ציבורית לפי 34(א) לתקנות התעבורה; נהיגה נגד כיוון התנועה לפי סעיפים 37 ו-36(א) לתקנות התעבורה; ונהיגה ללא פוליסת ביטוח תקף לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל-1970.

4. ביום 21.9.2014 גזר בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' שרון נתנאל) את עונשו של המערער כמפורט ברישה לפסק דין זה. בית המשפט עמד על כך שרצף העבירות שבהן הורשע המערער עולה כדי "מצבור" חמור ומתמשך של מעשים שסיכנו חיי אדם, רכוש, ואת בטיחות המשתמשים בדרך; וכי הם בבחינת "אירוע" אחד כמשמעו בסעיף 40יג(א) שיש לגזור בגינו עונש יחיד. בית המשפט עמד על הפציעות הקשות ביותר שנגרמו לחלק מהפצועים וציין כי בנסיבות אלו היה זה באורח נס בלבד שלא קופחו חיי אדם. בהמשך פנה בית המשפט לבחון את עבירת ההפקרה ועמד על הדופי המוסרי שבה. לצד זאת, נקבע כי בנסיבות העניין ונוכח העובדה כי ממקום מסתורו ראה המערער כי היו אחרים שנחלצו לסיועם של הפצועים, מעשה ההפקרה היה מעט פחות חמור. לאחר שבחן בעיון את פסקי הדין שהציגו הצדדים לעניין רמת הענישה הנוהגת, קבע בית המשפט את מתחם הענישה ההולם את מעשי המערער בטווח שבין 4 לבין 6 שנות מאסר לריצוי בפועל; פסילת רישיון הנהיגה לתקופה ממושכת; ועונשים נלווים. בבואו לגזור את עונשו נזקפו לחובת המערער עברו הפלילי התעבורתי המכביד ביותר הכולל, בין היתר, מספר הרשעות בגין נהיגה בזמן פסילת רישיון הנהיגה; הרשעה בגין נהיגה בשכרות; הרשעות בגין נהיגה במהירות מופרזת; והרשעות בגין עבירות תעבורה נוספות. כשיקולים לקולה עמדו החרטה הכנה שהביע המערער; הנזק שעלול להיגרם למשפחתו כתוצאה ממאסרו הממושך; והודאת המערער במעשיו במסגרת הסדר הטיעון וחיסכון הזמן השיפוטי שנבע מכך.

הטענות בערעור

5. המערער טען כי בית המשפט קמא החמיר בעונשו יתר על המידה. נטען כי קביעת בית המשפט קמא שלפיה בנסיבות המקרה עבירת ההפקרה הייתה פחות חמורה לא קיבלה משקל ממשי בגזירת העונש; כי שכרותו בזמן ההפקרה מצדיקה הקלה בעונשו שכן היא פגמה בשיקול דעתו; כי בית המשפט קמא לא התחשב די הצורך בהודאתו ובחיסכון הזמן השיפוטי שנבע מכך; וכי לצורך קביעת עונשו פנה בית המשפט לפסקי דין שעסקו במקרים חמורים מדי, דבר שגרם להחמרה יתרה בעונשו. בנוסף, במהלך הדיון לפנינו העלה המערער טענה נוספת בדלתיים סגורות שאותה לא העלה בבית המשפט המחוזי שלטענתו מצדיקה הקלה בעונשו.