ע"פ 7475/14 קבהא מהדי נ' מדינת ישראל

השופט י' דנציגר:

             לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט כ' סעב) בת"פ 12882-10-12 מיום 19.10.2014, במסגרתו הוטלו על המערער – בעקבות הרשעתו על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון – 24 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו); 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירת אלימות שהיא פשע; ותשלום פיצוי בסך 10,000 ₪ למתלונן (ב-10 תשלומים).

תמצית ההליכים בבית המשפט המחוזי

1.          כתב האישום המתוקן. ביום 15.5.2010, בשעה 15:00 לערך, נהג פאדי אגברייה (להלן: המתלונן) ברכבו בכיכר הסמוכה לכביש הראשי בכפר ברטעה. יחד עם המתלונן שהה ברכב גם אביו. המערער נעצר בפקק תנועה שבו היה מצוי גם המערער שנהג ברכבו. בין המערער למתלונן התפתח ויכוח על רקע עקיפת המתלונן את רכבו של המערער. המערער יצא מרכבו, פתח את דלת הנהג ודרש לדעת מדוע המתלונן עקף אותו. המתלונן השיב כי לא שם לב ויצא מהרכב. בשלב זה דחף המערער את המתלונן, ואז החלו דחיפות הדדיות בין השניים, עד אשר הגיעו אנשים נוספים והפרידו ביניהם. בהמשך, ולאחר שהמתלונן התקדם מעט בפקק, הגיח המערער מצדו של הנהג, כשברשותו כלי עבודה ממתכת, והיכה באמצעותו את המתלונן מספר פעמים בפניו. לאחר מכן, הגיע עובר אורח שזהותו אינה ידועה למאשימה ולקח את המתלונן לקבלת עזרה ראשונה. כתוצאה ממעשיו של המערער נשברו למתלונן שלוש שיניים, ואף נגרם לו חתך בשפתו העליונה שנדרשו תשעה תפרים על מנת לאחותו.

2.          הסדר הטיעון והכרעת הדין. המערער הודה במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשע בעקבות הודאתו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ביחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין.

3.          תסקיר שירות המבחן. מהתסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי עלו, בין היתר, הנתונים הבאים: המערער הינו בן 29, נשוי ואשתו בהיריון. המערער הציג מסמכים משפטיים המעידים כי בשנת 2011 נורה על ידי אדם אחר, נפצע בירך ונותח. שירות המבחן העריך כי מצד המערער "קיים סיכון בינוני להישנות התנהגות אלימה ברמת חומרה גבוהה". המערער גילה צורך בקבלת סיוע טיפולי לזיהוי דפוסי התנהגות ומצבי סיכון, על מנת להימנע מהתנהגות אלימה דומה בעתיד. שירות המבחן ציין כי עמדה זו מחזקת את ההערכה בקשר ליכולתו של המערער להירתם לתהליך טיפולי שיסייע לו להגביר גורמי שליטה עצמיים. שירות המבחן הביע חשש שהטלת עונש מאסר בפועל תוביל לנסיגה במצבו ובתפקודו ותוביל "לשרשרת דפוסים שוליים ואלימים". שירות המבחן המליץ להימנע מהטלת מאסר בפועל והציע לשקול בחיוב להטיל מאסר שירוצה במסגרת עבודות שירות, יחד עם הטלת פיצוי משמעותי למתלונן וצו מבחן למשך 18 חודשים שבמהלכו ישולב המערער בטיפול ייעודי. שירות המבחן סבר כי ענישה זו תהווה עבור המערער ענישה מוחשית שתוביל להפנמת חומרת מעשיו.

4.          תסקיר נפגע עבירה. המתלונן ציין כי לאחר האירוע נשוא כתב האישום המתוקן הוא התקשה לחזור לתפקוד רגיל ובהמשך נשא בחלק מהעלויות הכספיות בגין השתלת השיניים שעבר. כיום המתלונן מציין כי נותרה צלקת קטנה שנותרה בשפה התחתונה, וזאת לאחר הניתוח הפלסטי שעבר. במקביל לכך ציין כי הוא ממשיך לשאת בקרבו במידה מסוימת תחושות של עוגמת נפש, סבל וייסורים שנגרמו לו וחוויות מועקה ממנה מתקשה להשתחרר. בנוסף ניכרים נזקים בתפיסת הביטחון האישי והעדר מוגנות במרחב הציבורי. המתלונן הביע את צפייתו לקבלת הכרה בחומרת המעשים באמצעות ענישה הולמת וקבלת פיצוי כספי בגין ההוצאות הרפואיות והסבל הנפשי שנגרם לו.

5.          הטיעונים לעונש. המשיבה ציינה כי יש למערער עבר פלילי – הרשעה משנת 2010 בגין תקיפת שוטר ואיומים (שבגינה לא ריצה עונש מאסר בפועל). המשיבה טענה כי הענישה במקרה דנן צריכה להיות מחמירה על מנת לשקף את חומרת האירוע. נטען כי אין מקום לייחס משקל גבוה להודאת המערער בכתב האישום המתוקן, וזאת לאור העובדה שמדובר בהודאה מאוחרת שלא חסכה זמן שיפוטי, תוך שהיא מפנה להתנהלות המערער במהלך שמיעת ההוכחות. עוד נטען כי אין לקבל את המלצת שירות המבחן במקרה דנן, אלא יש להטיל עונש מאסר בפועל על המערער. המשיבה הפנתה לפסיקה בעבירות דומות וטענה כי מתחם הענישה ההולם נע בין שנתיים לחמש שנות מאסר בפועל. מנגד, טען בא-כוח המערער כי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער ובהמלצתו החיובית של שירות המבחן. נטען כי מפסיקת בתי המשפט עולה כי מתחם הענישה ההולם נע בין מספר חודשים בעבודות שירות לבין שנתיים מאסר בפועל.