ע"פ 741/16, אחמד שוויקי נ' המרכז לגביית קנסות

1.       בפני ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 7.12.2015 (השופט הבכיר צ' סגל) ומיום 25.1.2016 (השופט מ' יועד הכהן) בעפ"ג 2183/10 שבהן נדחו בקשותיו של המערער לעיכוב ביצוע של תשלום קנס ומאסר חלף קנס.

עיקרי העובדות וההליכים עד כה

2.       המערער הועמד לדין והורשע על-פי הודאתו בסדרה של עבירות כלכליות בת"פ 9709/08 בבית משפט השלום בירושלים ביום 2.2.2010 (השופט א' רון). בית משפט השלום גזר על המערער מאסר בפועל לתקופה של 5 חודשים, מאסר על תנאי של 12 חודשים כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירה לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 במשך שנתיים וכן קנס בסך 5,000 שקל (או מאסר חלף קנס שאורכו 50 ימים). המדינה ערערה על קולת העונש, וביום 14.4.2010 בית המשפט המחוזי החליט להחמיר בעונשו של המערער והשית עליו עונש מאסר בפועל של 10 חודשים, וכן קנס בסך של 50,000 שקל (או מאסר חלף קנס שאורכו 5 חודשים), לצד עונש המאסר על תנאי שהושת עליו על-ידי בית משפט השלום (עפ"ג 2183-10, סגן הנשיא צ' סגל והשופטיםמ' דרורי ו-מ' יועד הכהן).

3.       המערער נדרש לשלם את הקנס שהושת עליו כבר בשנת 2011. בתחילת שנת 2012, לאחר שהקנס לא שולם, הועבר הטיפול בגבייתו למרכז לגביית קנסות, הוא המשיב בהליך שבפני. חרף זאת, בכל התקופה שחלפה מאז המערער לא עשה כל פעולה לתשלום הקנס או חלקו. הוא אף לא פנה למשיב בבקשה לפריסת התשלומים. במשך הזמן, הוחל בביצוע פעולות מסוימות לאכיפה, ובהקשר זה הוטלו על רכושו של המערער עיקולים שונים, שהובילו למימוש רכוש שאפשר תשלום של חלק קטן מן הקנס (כ-3,000 שקל). לאחר שהמערער לא פרע את יתרת הקנס, החל המשיב בהליכים להוצאת פקודת מאסר חלף הקנס. בעת הזו עומד סכום הקנס, לרבות שיערוך וריבית פיגורים, על יותר מ-90,000 שקל.

4. חלק מן העובדות הנוגעות להליכים שננקטו על-ידי המשיב לשם גביית הקנס או מסירת התראה בטרם ביצוע צו המאסר שנויות במחלוקת בין הצדדים, כמפורט להלן.

5. לטענת המשיב, לאחר שגביית הקנס הועברה לטיפולו נשלחו למענו של המערער מספר דרישות לתשלום והומצאו לו התראות לפני נקיטת הליכים נגדו. בהקשר זה המשיב מצביע, בין השאר, על מכתב של "הודעה בטרם הוצאת פקודת מאסר חלף קנס" מיום 25.3.2015, שלגביו יש אישור מסירה חתום על-ידי אמו של המערער, וכן אישור של שליח על כך שהאם חתמה על אישור זה בפניו. לטענת המשיב, ביום 19.7.2015 נחתמה פקודת המאסר וביום 2.8.2015 היא נשלחה לביצוע על-ידי משטרת ישראל.

6. לעומת זאת, המערער טוען כי לא קיבל כל התראה, וכי נודע לו לראשונה על פקודת המאסר מפי השוטרים רק לאחר הוצאתה. כן טוען המערער כי חתימתה של אמו על אישור המסירה זויפה.

7. בעקבות הוצאתה של פקודת המאסר, בחודש נובמבר 2015, הגיש המערער בקשה דחופה לעיכוב הליכי מאסר, וכן לפריסת תשלום הקנס והפחתתו לסכום הקרן. בקשה זו נדחתה על-ידי השופט הבכיר סגל ביום 7.12.2015 בהחלטה קצרה שבה נאמר כך: "הבקשה נדחית. פקודת המאסר תיוותר על כנה, אלא אם כן ישלם המערער את מלוא קרן הקנס לא יאוחר מיום 21.12.2015". המערער לא שילם את סכום הקנס, ואף לא חלק ממנו, גם לאחר מכן, וביום 13.1.2016 הגיש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע ולפריסת הקנס. ביום 21.1.2016 המערער נתפס והושם במאסר, ובו ביום הוא הגיש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע ובכללה גם בקשה לשחררו על אתר מן המאסר. ביום 22.1.2016 הוגשה בקשה נוספת, רביעית במספר, על-ידי בא-כוחו הנוכחי של המערער במסגרתה התבקש, בנוסף לשחרורו של המערער, עיכוב ביצוע המאסר עד לעריכת דיון בעניינו. ביום 25.1.2016, לאחר שנערך דיון בעניינו של המערער בבית המשפט המחוזי, נדחו בקשותיו בהחלטת השופט יועד הכהן. בהחלטה זו נקבע כי הדרך הנכונה לתקוף את החלטתו של השופט הבכיר סגל מיום 7.12.2015 הייתה הגשת ערעור ולא פנייה נוספת לאותה ערכאה. באשר לטענה בדבר זיוף החתימה נקבע כי מן הראוי היה להציג לצורך כך ראשית ראיה מקצועית ולא להסתפק בתצהיר.

הטענות בערעור