ע"פ 7281-14 פלוני נ' מדינת ישראל

השופטת ד' ברק-ארז: 

1. אב הואשם בסדרה נמשכת של מעשי אונס ועבירות מין נוספות באחת מבנותיו, כמו גם בעבירות נוספות כלפי אחותה, בת אחרת שלו. האם בדין הוא הורשע בעבירות שיוחסו לו? כמו כן, אם יידחה ערעורו על ההרשעה, האם עונש מאסר בפועל של 21 שנה שהוטל עליו היה מוצדק בנסיבות העניין, או שמא היה מקום להפחיתו? שתי שאלות אלה הוצגו להכרעתנו.

ההליכים עד כה ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2. נגד המערער, תושב מזרח ירושלים, הוגש כתב אישום שייחס לו עבירות מין ואלימות כלפי שתיים מבנותיו (תפ"ח 16822-01-13, השופט הבכיר צ' סגל, סגן הנשיא מ' דרורי והשופט ב' גרינברגר). בהמשך, תוקן כתב האישום פעמיים, ולהלן יוצג האמור בכתב האישום כפי שתוקן בשנית. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום התגורר המערער בענאתא החדשה יחד עם אשתו וילדיו, ביניהן ש' – ילידת שנת 1995, ו-ר' – ילידת שנת 1998. בהתאם לאמור בכתב אישום זה, המערער מישש בכמה הזדמנויות את בתו ש' באופן מיני והיכה אותה, ובאחת מהזדמנויות אלה לאחר שנגע בה באופן מיני ביקש ממנה שלא תספר על מעשיו. כמו כן, מתואר בכתב האישום כי המערער נהג להכות את בתו ר' במקל, בצינור גומי או בחוטי חשמל. בתחילת שנת 2012 או בסמוך לכך, בעת ש-ר' למדה בכיתה ח', החל המערער לבצע בה מעשים מיניים, ובכלל זה נהג לקיים עמה יחסי מין מלאים שכללו החדרה של איבר מינו לאיבר מינה. האירועים פסקו בסוף חודש דצמבר 2012, לאחר ש-ר' גילתה את הדבר לאחותה ש', שפנתה בתורה לאם, וזו הביאה את ר' לבדיקה בבית החולים הדסה עין כרם. לאחר שהמערער שמע כי ר' נמצאת בבית חולים בישראל הוא נטל את תעודת הזהות של אחיינו, ללא רשותו, ונכנס באמצעותה לישראל. כאשר המערער הגיע לבית החולים הוא נעצר על-ידי המשטרה. כתב האישום ייחס למערער את העבירות הבאות: מספר עבירות של אינוס בת משפחה לפי סעיף 351(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); מספר עבירות של מעשים מגונים במשפחה כלפי ר' ו-ש' לפי סעיפים 351(ג)(2) ו-348(ב) לחוק העונשין בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין; מספר עבירות של תקיפת קטין על-ידי אחראי כלפי ר' ו-ש' לפי סעיף 382(ב)(2) לחוק העונשין; עבירה של הדחה בחקירה כלפי ש' לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין; עבירה של התחזות כאדם אחר לפי סעיף 441 לחוק העונשין; וכן עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל).

3.        המערער הכחיש את המיוחס לו לכל אורך הדרך. הוא טען כי הוא איש משפחה, אשר היה אמנם "קשוח ונוקשה בגידול ילדיו" אך מעולם לא פגע במי מהם מינית. המערער, הנשוי לשתי נשים ולו ילדים משתיהן, טען כי מדובר בעלילת שווא שהעלילו עליו ר', ש' ואמן. יחד עם זאת, הוא הודה באופן חלקי בכך שהכה את ש', אם כי לטענתו עשה זאת לא "באופן ברוטאלי". כמו כן, הוא הודה בכך שנכנס לישראל באמצעות תעודת הזהות של אחיינו. בהתחשב בעמדתו זו של המערער נוהל בעניינו משפט הוכחות מלא.

4.        מטעם המדינה העידו המתלוננת ר', המתלוננת ש', האם, הרופאה הגניקולוגית שבדקה את ר' בבית החולים, פרופ' רונית חיימוב-קוכמן (להלן: פרופ' חיימוב-קוכמן), הרופאה שהפנתה את המתלוננת ואמה לבית החולים, ד"ר פטמה חוסיין (להלן: ד"ר חוסיין), וכן בעלי תפקידים ואנשי רשות, לרבות עובדת סוציאלית שטיפלה ב-ר' ובאמה. מטעם ההגנה העידו, בין היתר, המערער עצמו, אשתו הנוספת ובני משפחה אחרים, וכן ד"ר ערן אהרון, שהכין חוות דעת רפואית נגדית (להלן: ד"ר אהרון).