ע"פ 7279/14 מולו ברהאנה נ' מדינת ישראל

השופטת ד' ברק-ארז:

1. אישה הולכת לבדה ברחוב בשעת לילה. לפתע, תוקף אותה אדם זר, מאיים עליה, מנסה להפשיטה ונשכב עליה. אחיה שמגיע למקום למשמע זעקותיה לעזרה מצליח להשתלט על התוקף חרף התנגדותו. משהועמד לדין, הורשע התוקף בניסיון אונס ובתקיפה הגורמת חבלה של ממש. מה צריך להיות עונשו? זו השאלה שנדונה בפנינו בערעור דנן.

ההליכים עד כה ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2. נגד המערער הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (תפ"ח 47269-12-13, השופטים ש' דותן, א' זמיר ו-י' לוי), אשר ייחס למערער עבירות של ניסיון אונס לפי סעיפים 345(א)(1) ו-25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ושל תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיפים 378 ו-380 לחוק העונשין. כתב האישום נסב על אירוע שהתרחש בלילה של יום ה-21.12.2013 בשעה 23:00 לערך ברחוב בתל-אביב, בעת שהמתלוננת צעדה בו. לפי האמור בכתב האישום, המערער פנה אל המתלוננת בדברים וכאשר זו הסתובבה אליו הוא תפס אותה בחולצתה וניסה להפשיט אותה מבגדיה, תוך שהוא מאיים עליה כי תשתף עמו פעולה מאחר שהוא נושא סכין. המתלוננת התנגדה למערער וזעקה לעזרה, אך המערער הפיל אותה, נשכב מעליה והיכה אותה. בשלב זה, הגיע למקום אחיה של המתלוננת (להלן: האח) והצליח להשתלט על המערער. המערער היכה אף אותו אלא שהאח אחז בו עד שהגיעה למקום ניידת משטרה.

3. המערער כפר בעבירות שיוחסו לו, וטען כי נגע במתלוננת רק משום שפנה אליה וביקש להשתמש בטלפון הנייד שלה, והיא הדפה אותו מעליה.

4. ביום 21.7.2014, לאחר ששמע את עדויותיהם של המעורבים באירוע – המתלוננת, אחיה והמערער עצמו – החליט בית המשפט המחוזי להרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו.

5. בבואו לגזור את עונשו של המערער בית המשפט המחוזי בחן את פסקי הדין שהוצגו בפניו לצורך הטיעון באשר לרמת הענישה המקובלת, וכן התייחס לנסיבותיו של המערער (אזרח זר, כבן 23 לטענתו, נטול עבר פלילי). כמו כן, בית המשפט המחוזי ציין כי בדברו האחרון המערער הביע צער על מעשיו והתנצל עליהם. בית המשפט המחוזי גם נדרש לפגיעתן הקשה של עבירות מין בקורבנות. על רקע מכלול נסיבות המקרה קבע בית המשפט המחוזי כי מתחם העונש ההולם במקרה זה נע בין ארבע לשש שנות מאסר והשית על המערער עונש כדלקמן: ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל (בניכוי ימי מעצרו); שנתיים מאסר על תנאי כשהתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו המערער לא יעבור איזו מהעבירות שבהן הוא הורשע, או עבירות בניגוד לפרק י' סימן ה' לחוק העונשין, מסוג פשע, או עבירות אלימות, מסוג פשע; תשעה חודשים מאסר על תנאי כשהתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו המערער לא יעבור עבירות בניגוד לפרק י' סימן ה' לחוק העונשין, שאינן מסוג פשע, או עבירות אלימות, שאינן מסוג פשע; וכן תשלום פיצויים למתלוננת בסך של 10,000 שקל.

הערעור

6. הערעור שבפנינו מכוון כנגד חומרת העונש שהושת על המערער. בעיקרו של דבר, נטען בפנינו כי מדיניות הענישה בפועל מקלה מזו שאליה התייחס בית המשפט המחוזי. כמו כן, הדגיש בא-כוחו של המערער את העובדה שהמערער ביצע את העבירות ללא תכנון, ועל-פי הטיעון, בעת שנתפס היה מצוי בשלב מאד ראשוני של הניסיון לביצוע המעשה, רחוק מן היכולת לממש את העבירה המושלמת. בא-כוחו של המערער התייחס גם לתנאים הקשים יחסית של ריצוי העונש על-ידי המערער, בשל בדידותו הכפויה בכלא, כמי שהוא אזרח זר אשר אף אינו דובר עברית. לבסוף, העלה בא-כוחו של המערער טענות כנגד אורכו של עונש המאסר על תנאי – בהתייחס לכך שהחיל את עונש המאסר על תנאי למשך שנתיים (להבדיל מתשעה חודשים) גם על מקרה של ביצוע של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, למרות שעבירה זו היא מסוג עוון, ועונש המאסר המקסימלי הקבוע בצידה הוא שלוש שנים.