ע"פ 7205/15

השופט י' דנציגר:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 29540-11-13 שניתן על ידי כבוד השופט י' ליפשיץ ביום 24.9.2015.

2. המערער הורשע, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של הצתה, לפי סעיף 448(א) רישא בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והושת עליו עונש מאסר בפועל בן שמונה חודשים (בניכוי ימי מעצרו) לצד מאסרים מותנים.

עובדות כתב האישום המתוקן

3. בעת שהיה המערער עם נאשם נוסף, יבגני בורדינס (להלן: בורדינס) ושני חברים נוספים, שבר המערער חלון של דוכן פיס בקרית ים במטרה לגנוב רכוש. מכיוון שחשש להימצאות טביעות אצבעות בזירת הדוכן, נסע עם בורדינס לתחנת דלק, שם רכשו דלק בדלי וחזרו לדוכן הפיס, כשהמערער נושא את הדלי. המערער שפך את הדלק לתוך הדוכן והשניים הציתו אותו עד שנשרף כליל. הנאשמים עצמם נפצעו ונכוו מהאש ופונו לבית חולים.

הטיעונים לעונש, תסקירי שירות המבחן והניסיונות לשלב את המערער בהליך שיקומי

4. המאשימה עתרה בבית המשפט המחוזי להשית על המערער עונש חמור מזה שהוטל על בורדינס משום חלקו החמור יותר במעשים. יצוין, כי בורדינס הורשע אף הוא באותה עבירה, ונגזר עליו עונש כולל של 22 חודשי מאסר - שמונה חודשים בגין עבירת ההצתה וכן רכיבי מאסר נוספים מתיקים אחרים (ובכלל זאת הפעלת מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו). בנוסף, הפנתה המאשימה לכך שחרף ההזדמנויות הרבות שניתנו למערער בהקשר להליך הטיפולי, כפי שיפורט להלן, הוא לא ידע לנצלן. לפיכך, ביקשה לקבוע מתחם עונש בין שתיים לארבע שנות מאסר.

5. מנגד, המערער ביקש שתינתן לו הזדמנות שיקומית נוספת. כמו כן, הדגיש המערער את היעדר התכנון של המעשה, את העובדה שלא נשקפה ממנו סכנה ממשית ואת נסיבותיו האישיות. לנוכח כל אלה ביקש המערער להימנע אף מהשתת מאסר לריצוי בעבודות שירות כדי לאפשר לו להשלים את ההליך הטיפולי.

6. המערער הופנה לאפיק טיפולי בהמלצת שירות המבחן, כדי לטפל בבעיית ההתמכרות לאלכוהול ממנה הוא סובל. המערער הסכים להשתלב במרכז לנפגעי אלכוהול בחיפה, אולם הוא לא התמיד בהגעה לקבוצה ולשיחות הפרטניות ואף לא התמיד בשמירת קשר עם המרכז. לפנים משורת הדין, ועל אף ששירות המבחן המליץ על הטלת עונש מציב גבול בדמות מאסר בפועל, הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר נוסף. בעקבות זאת, המערער אכן חידש את הקשר עם היחידה לטיפול בהתמכרויות ואף הביע רצון להשתלב בקהילה טיפולית ולכן ניתנה דחייה של מספר חודשים למיצוי הליך זה. אולם לאחר חודשיים עזב המערער על דעת עצמו את הקהילה הטיפולית. לכן, חזר שירות המבחן על עמדתו כי אין המלצה טיפולית בעניינו. אלא שאז התקבל המערער לטיפול ב"מרכז יום למכורים נקיים" בחיפה, ושירות המבחן המליץ על מיצוי ההליך הטיפולי. לאחר מספר חודשים שבהם התמיד המערער בטיפול במסגרת מרכז היום, המליץ שירות המבחן על העמדת המערער בפיקוח צו מבחן למשך 18 חודשים, שבמסגרתו ימשיך בהליך הטיפולי במרכז יום בחיפה, וכן במרכז לטיפול בהתמכרויות. בנוסף, הומלץ על השתת ענישה מרתיעה בדמות מאסר שירוצה בעבודות שירות. אלא שלאחר חודשיים שוב חזר בו שירות המבחן מהמלצתו להטלת צו מבחן ונקיטת דרך טיפולית, משום שהטיפול במערער הופסק לאור קשייו לשתף פעולה בהליך הטיפולי ואי התמדתו בהגעה לטיפולים.

גזר הדין

7. בית המשפט המחוזי קבע, כי הערכים החברתיים המוגנים בעבירת ההצתה הם שמירה על ערך החיים ושלמות הגוף וכן שמירה על רכוש הציבור. נקבע, כי מידת הפגיעה בערכים אלו בעניין דנן היא בינונית, שכן מידת הסכנה שנשקפה מהצתת דוכן הפיס הייתה נמוכה יחסית. עוד נקבע, כי חלקו של המערער במעשים היה משמעותי יותר מחלקו של בורדינס. משכך, נפסק כי מתחם העונש ההולם בעניינו של המערער צריך להיות גבוה יותר, והוא נע בין 8 ל-32 חודשי מאסר. השאלה שאותה בחן בית המשפט במקרה זה היא, האם יש לסטות מאותו מתחם בשל שיקולי שיקום. נקבע, כי המערער לא הצליח להשתלב לאורך זמן ובצורה מניחה את הדעת בדרך הטיפולית שהותוותה לו על ידי הגורמים הטיפוליים, הגם שניתנו לו די והותר הזדמנויות. נקבע, כי בשלב הנוכחי בחייו, המערער נעדר את היכולת להשלים בהצלחה את ההליך הטיפולי, הגם שאין חולק שהשקיע רבות בתהליך הטיפולי ויש להניח כי הוא אף הפיק לקחים שונים מהתהליך, על אף שטרם הסתיים. לכן, נפסק כי העונש שיושת יהיה על הצד הנמוך.