ע"פ 7101/15 מדינת ישראל נ' פלוני ואח'

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.             ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת ש' דותן והשופטים מ' לוי וי' לוי) בתפ"ח 37828-08-14 מיום 9.9.15, בגדרו הושתו, בדעת רוב, על המשיב 1 עונש של 18 חודשי מאסר בפועל, ועל המשיב 2 – קטין בעת המעשה – שישה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות; זאת בגין הרשעתם על פי הודאתם במקרה חמור של חבלה בכוונה מחמירה ותקיפה, כפי שיפורט.

רקע והליכים קודמים

ב.             ביום 26.8.14 הוגש נגד המשיבים כתב אישום, וביום 18.1.15 הוגש כנגדם כתב אישום מתוקן בו הודו. לפי המתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 17.8.14 בחצות הליל, חזרו המשיבים 1 ו-2 (ילידי 1996 ו-1997, בהתאמה) וחבר נוסף (יליד 1995, להלן הנאשם 3) מבילוי משותף בחוף הים בתל אביב. בעודם הולכים ברחוב דוד צמח בתל אביב, פשט המשיב 1 את חולצתו ופגע אגב אורחא במתלונן – אזרח אריתראי, יליד 1989 – שהלך במקום יחד עם חברו. המתלונן היכה באגרופו בפניו של המשיב 1, תוך שחברו מנצל את ההזדמנות לגנוב את הטלפון הנייד של המשיב 1 מכיסו של הנאשם 3. המשיב 1 הבחין בגניבה, ודלק בעקבות חברו של המתלונן, אך ללא הצלחה. לאחר מכן פנו המשיבים והנאשם 3, יחד עם חברים נוספים, למתלונן תוך כוונה להתעמת עמו. לאחר עימות מילולי ראשוני, בעוד המתלונן מפנה את גבו לצעירים ומבקש להתרחק מהמקום, פתח המשיב 1 בריצה,  קפץ לעברו ובעט בגבו. המתלונן נפל ארצה והמשיבים החלו לבעוט בגופו ובראשו, תוך שהמשיב 1 מחזיק אותו בחולצתו וגורר אותו על המדרכה. המשיב 1 דרך פעמיים בעוצמה רבה על ראשו של המתלונן, והמשיב 2 עשה זאת ארבע פעמים. יצוין, כי שניים מחבריו של המשיב 1 שהיו במקום ניסו לעצור אותו מהמשך תקיפת המתלונן – אך ללא הועיל. כ-15 שניות לאחר מכן, התרחשו האירועים הבאים. המשיב 2 ניגש אל המתלונן ששכב על הקרקע וירק עליו. המשיב 1 רץ לעבר המתלונן ודרך בחוזקה על ראשו. במקביל, בעט המשיב 2 במתלונן בראשו, התרחק ממנו מעט – ואז שב ובעט בראשו כארבע פעמים נוספות. הנאשם 3 בעט פעמיים בפלג גופו העליון של המתלונן. אז חיטט המשיב 1 בכיסיו של המתלונן; משלא מצא את מבוקשו, דרך בחוזקה על ראשו והתרחק מהמקום. יצוין, כי המשיבים והנאשם 3 שהו במקום דקות ארוכות, בהן שכב המתלונן על הקרקע ללא ניע, מבלי שיגישו לו עזרה. כוחות ההצלה שהגיעו למקום מצאו את המתלונן מחוסר הכרה וללא דופק. כתוצאה מתקיפת המשיבים, נגרמו למתלונן שברים דו צדדיים בלסת, אשר הצריכו ניתוח, הזנה על-ידי זונדה וכשבועיים של אשפוז בבית החולים (ולאחר מכן נעלם). יצוין, כי האירוע בכללותו תועד על-ידי מצלמת אבטחה שהוצבה במקום; הצפיה בה קשה מאוד.

א.             המשיבים הודו במיוחס להם בכתב האישום המתוקן, והורשעו בבית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 15.1.15. המשיב 1 הורשע בתקיפה הגורמת חבלה ממשית – עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ובחבלה בכוונה מחמירה – עבירה לפי סעיף 329(א)(1) בצירוף סעיף 29 לחוק. המשיב 2 הורשע בתקיפה סתם (עד מתי נכנה עבירה זו בשם הסתמי!) – עבירה לפי סעיף 379 לחוק ובחבלה בכוונה מחמירה – עבירה לפי סעיף 329(א)(1) בצירוף סעיף 29 לחוק. לשלמות התמונה יצוין, כי נאשם 3 הורשע בתקיפה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 380 ו-382(א) ובחבלה חמורה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 333 ו-335(א)(ג).

ב.             ביום 9.9.15 גזר בית המשפט המחוזי את דינם של המבקשים; זאת לאחר שעיין בתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינם. מתסקיר שירות המבחן למבוגרים  עלה, כי המשיב 1 –  אשר סובל ממחלת האפילפסיה ומהפרעת קשב וריכוז – מתקשה להבין את חומרת מעשיו, והחרטה אותה הוא מביע היא מן השפה ולחוץ; הומלץ על ענישה קונקרטית במאסר בפועל תוך טיפול במסגרת המאסר. תסקירי שירות המבחן לנוער בעניינו של המשיב 2 היו חיוביים יותר (הן התסקיר הראשוני מיום 11.3.15 והן התסקיר המשלים מיום 6.7.15), וכללו המלצה על חלופת מאסר במסגרת שיקומית. בית המשפט קבע את מתחם הענישה לגבי משיב 1 (וכן משיב 2, אף שלגביו אין תיקון 113 חל בהיותו קטין) בין 9 ל-24 חודשי מאסר בפועל ולגבי נאשם 3 בין 45 ימי מאסר ל-12 חודשים. סוף דבר, בית המשפט התחשב במכלול הגורמים הרלבנטיים וקבע – בדעת רוב (השופטים י' לוי ומ' לוי) – את עונשו  של המשיב 1 ל-18 חודשי מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, אשר יופעלו אם יעבור עבירת אלימות מסוג פשע; על רקע תסקירי שירות המבחן החיוביים שהוגשו בעניינו של המשיב 2, והעובדה שהיה קטין בשעת מעשה, מצא בית המשפט לנכון לחרוג ממתחם הענישה, ולגזור עליו 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות ו-9 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, אשר יופעלו אם יעבור עבירת אלימות מסוג פשע. על נאשם 3, שלא נמצא בשל חולי קשה כשיר לעבודות שירות, הוטלו 45 ימי מאסר החופפים את ימי מעצרו ו-6 חודשי מאסר מותנים, וצו מבחן לשנה. דעת המיעוט (מפי השופטת ש' דותן) ביקשה לקבוע למשיב 1 מתחם ענישה של 24 עד 48 חודשי מאסר, ולגזור על המשיב 1 שלוש שנות מאסר בפועל, ועל המשיב 2 שנת מאסר בפועל.

טענות הערעור