ע"פ 7063-14 רבאיעה נ' מדינת ישראל

השופטת א' חיות:

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים י' צבן, ר' כרמל ו- ר' פרידמן-פלדמן) בתפ"ח 46089-11-13 אשר הרשיע את המערער בביצוע עבירות מין באישה שהסיע במוניתו (להלן: המתלוננת) וגזר עליו 4 שנים מאסר בפועל, שנה מאסר על-תנאי  ופיצוי בסך 10,000 ש"ח למתלוננת.

עובדות כתב האישום

1. נגד המערער הוגש ביום 25.11.2013 כתב אישום המייחס לו עבירת אינוס לפי סעיף 345(א)(4) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ושתי עבירות מעשה מגונה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 348(א), 345(א)(2) ו- 345(א)(4) לחוק. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 19.11.2013 בשעות הערב יצאה המתלוננת לבלות בחברת אחד מידידיה, א' מ' שמו (להלן: א'), בפאב במרכז העיר ירושלים שם שתתה משקאות משכרים. בתום הבילוי סמוך לשעה 2:30 לפנות בוקר, נכנסה המתלוננת למוניתו של המערער, התיישבה במושב הנוסע הקדמי וביקשה ממנו כי יסיע אותו לשכונת הר-נוף. המערער, אשר הציג עצמו בשם "דניאל" שאל את המתלוננת האם היא שתויה והיא השיבה בחיוב. בשלב מסוים במהלך הנסיעה נרדמה המתלוננת והמערער עצר את המונית במקום צדדי, הכניס את ידו מתחת לחצאיתה ולתחתוניה והחדיר את אצבעו לאיבר מינה. המתלוננת התעוררה באמצע מעשיו של המערער אולם הוסיפה להעמיד פני ישנה, זזה בכיסאה וניסתה לבדוק היכן היא נמצאת מבלי שהמערער יבחין בכך. בשלב זה ראתה המתלוננת כי המערער חשף את איבר מינו ושאלה אותו לפשר מעשיו. בתגובה שאל המערער את המתלוננת האם היא "רוצה אהבה" והמתלוננת השיבה בשלילה וביקשה ממנו שייקח אותה ליעדה. המערער ניגב את ידיו במגבון לח, סגר את רוכסן מכנסיו והמשיך בנסיעה.

           בשל פחדה מפני המערער, כך על פי כתב האישום, העמידה המתלוננת פנים כי לא הבחינה במעשיו ושבה להעמיד פני ישנה. משסבר המערער כי המתלוננת רדומה משך בידה וניסה להניח אותה על איבר מינו מעל מכנסיו. בתגובה משכה המתלוננת את ידה וצעקה לעברו: "מה אתה חושב שאני זונה?" ושבה ודרשה כי יסיע אותה ליעדה. בהמשך ביקש המערער מהמתלוננת כי תמסור לו את מכשיר הטלפון הנייד שלה אך המתלוננת שבה להעמיד פני ישנה והמערער הכניס את ידו מתחת לחולצתה ונגע באחד משדיה תוך שהוא מושך את חולצתה כלפי מטה ומנשק אותה בשדה השני. בתגובה, זזה המתלוננת ועשתה עצמה מתעוררת, ומשפקחה את עיניה הבחינה כי המערער מחזיק במכשיר הטלפון הנייד שלה וביקשה ממנו פעם נוספת כי ייקח אותה ליעדה. המערער המשיך בנסיעה ושאל את המתלוננת האם "הכל בסדר" והיא השיבה לו בחיוב. לאחר מכן דרש המערער מהמתלוננת כי תשלם לו עבור הנסיעה והיא בתגובה ביקשה ממנו כי יסיע אותה לשער הפנימיה בה היא לומדת (להלן: הפנימיה). כאשר המונית הגיעה לשער הפנימיה יצאה ממנה המתלוננת מבלי לשלם, נכנסה בשער הפנימייה, ניגשה בבהלה לשומר שעמד בשער באותה עת (להלן: השומר) וביקשה ממנו לצלם את הנהג באמצעות הטלפון הנייד שהיה ברשותו. באותו הזמן יצא המערער מן המונית והחל לצעוק לעבר המתלוננת כי תשלם לו עבור הנסיעה. המתלוננת בתגובה צעקה לעבר המערער כי היא יודעת מה אירע וכי היא מתקשרת למשטרה והמערער בתגובה צעק לעברה כי הוא מתקשר בעצמו למשטרה בשל סירובה לשלם לו. זמן קצר לאחר מכן הגיעה ניידת משטרה למקום ועיכבה את המערער לחקירה.

גרסת המערער

2. במענה לאישומים נגדו טען המערער כי לאחר כניסת המתלוננת למונית הוא אמר לה כי הנסיעה תעלה 50 ש"ח ולמרות שאמרה שיש בכיסה רק 45 ש"ח הסכים להסיעה. לטענתו, המתלוננת ביקשה ממנו לעצור בדרך ליד כספומט על מנת שתוכל להשלים את הסכום החסר. עוד טען המערער כי נדף מהמתלוננת ריח של אלכוהול וכי בתחילת הנסיעה היא צחקה, שיחקה ברדיו ובכסף הקטן שהיה מונח ברכב ושאלה אותו לשמו ולמצבו המשפחתי. כמו כן, שאלה אותו המתלוננת האם יש לו משהו לעשן והוא השיב לה כי הוא אדם דתי ואינו מתעסק בכך. בנוסף, טען המערער כי בעת שהניח את ידו הימנית על ידית ההילוכים שיחקה המתלוננת עם טבעת שענד על אצבעו. לאחר מכן נרדמה המתלוננת, אולם במהלך הנסיעה התעוררה משום שביקשה להקיא. המערער טען כי הוא עצר את המונית וחיכה למתלוננת שתקיא אך לשווא. לאחר מכן נמשכה הנסיעה והמתלוננת נרדמה פעם נוספת. המערער טען כי הוא ניסה להעירה על מנת לשאול אותה לאן היא רוצה להגיע אולם היא המשיכה לישון וצחקה תוך כדי שינה. כדי לדעת מהו יעדה המדויק, נטל המערער את מכשיר הטלפון שהיה ברשות המתלוננת וביקש ממנה להתקשר למישהו ממשפחתה כדי שידריך אותו. בשלב זה כעסה עליו המתלוננת והחלה לנווט מבלי לדעת את הדרך וחזרה לישון. המערער עצר שנית את רכבו, הביא למתלוננת מים מתא המטען ושאל עובר אורח להיכן לנסוע. משהגיעו לכניסה לפנימייה בהר נוף, כך טען המערער, המתלוננת ירדה מהרכב ואמרה לו כי היא אינה מוכנה לשלם לערבי וכי אם ידרוש ממנה תשלום תתלונן נגדו כי הכה אותה, גנב ממנה והניח עליה ידיים. המערער הוסיף וטען כי רק לאחר שהגיעה המשטרה לשער הפנימיה יצאה אליו המתלוננת וזרקה לעברו את הכסף בעבור הנסיעה. לטענתו, המתלוננת הייתה שתויה לחלוטין במהלך הנסיעה ולאחריה והוא אף צילם אותה. המערער הכחיש כי נגע במתלוננת באופן מיני במהלך הנסיעה וטען כי פרט לכך שנגע בכתפה ובאמצעות מרפקו בניסיון להעירה ולשאול אותה להיכן היא רוצה להגיע לא הניח עליה את ידיו.

הכרעת הדין

3. ביום 16.6.2014 לאחר ניהול הוכחות, הרשיע בית המשפט קמא את המערער במיוחס לו בכתב האישום בקבעו כי הוכח מעל לספק סביר כי הוא הכניס את אצבעותיו לתוך איבר מינה של המתלוננת וכי לאחר מכן אף הכניס את ידו מתחת לחולצתה ונגע בשדיה.