ע"פ 6963/15 פלוני נ' מדינת ישראל

השופט י' דנציגר:

           לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים (השופטים צ' סגל, ב' צ' גרינברגר ו-א' דראל) בתפ"ח 29060-08-13 מיום 6.9.2015, במסגרתו הושת על המערער עונש של שישה חודשי מאסר בפועל; ו-12 חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים ממועד שחרורו מן המאסר, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירת מין מסוג פשע.

           בית המשפט המחוזי לנוער קבע כי המערער ביצע עבירות של מעשה סדום בקטין (מספר עבירות), לפי סעיף 347(ב) בצירוף סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); גרם מעשה סדום בקטין (מספר עבירות), לפי סעיף 347(ב) בצירוף סעיף 345(א)(3) וכן בצירוף סעיף 350 לחוק העונשין; מעשה מגונה בקטין (מספר עבירות), לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין; וניסיון אונס בקטינה, לפי סעיף 345(א)(1) וסעיף 25 לחוק העונשין.

כתב האישום

1. מכתב האישום עולה כי המערער הינו קטין (יליד 1998) ואחיהם הגדול של, בין היתר, הקטין י' (יליד 2004) והקטינה ש' (ילידת 2007). לפי המפורט באישום הראשון, במהלך השנים 2012-2010, עת היה המערער בגיל 14-12, בבתים בהם התגורר אותה עת עם משפחתו, בשבתות, בעשרות רבות של הזדמנויות, התבודד המערער עם י' באחד מחדרי השינה בבית, או בסלון, החדיר את איבר מינו לפיו של י' וליקק את איבר מינו של י'. כמו כן, במספר הזדמנויות הציג המערער ל-י' סרטים פורנוגרפיים בהם צפו במשותף. על פי עובדות האישום השני, במהלך שנת 2012, בביתם שבירושלים, במספר רב של הזדמנויות, החדיר המערער את איבר מינו לפיה של ש'. באחת מן הפעמים אמר המערער ל-ש' כי אם לא תיענה לו "יפליק לה". כמו כן, בעשרות הזדמנויות, הפשיט המערער את ש' מבגדיה התחתונים, וליקק את איבר מינה. בחלק מהמקרים בהם ביצע המערער את המעשים ב-ש', שהה גם י' בחדר. כתוצאה ממעשי המערער נגרמה ל-ש' תחושת צריבה ואודם באיבר מינה. באחת מן ההזדמנויות בהן הפשיט המערער את ש' מבגדיה, ניסה המערער להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של ש', אך לא הצליח. לפי המפורט באישום השלישי, בתאריך שאינו ידוע במדויק למשיבה, עת שהו בבית המשפחה, הורה המערער ל-י' ול-ש' כי בעת שהוא נמצא בפנימייה ימשיכו לבצע מעשים מיניים זה בזו בדומה למעשים שביצע בהם. בעקבות הוראת המערער, החדיר י' במספר הזדמנויות את איבר מינו לפיה של ש' וליקק את איבר מינה.
2. ביום 6.2.2014 מסר המערער תשובה לכתב האישום, לפיה הודה בשני האישומים הראשונים, אך כפר באישום השלישי. ביום 24.2.2014 הודיעה המשיבה כי תסתפק בהודאה זו, וכן כי לא יוגש תסקיר נפגע עבירה ולא תתבקש הערכת מסוכנות. משכך, קבע בית המשפט המחוזי לנוער כי המערער ביצע את העבירות המפורטות באישומים הראשון והשני.

תסקירי שירות המבחן

3. עוד בסמוך לתחילת ההליכים שולב המערער בהוסטל מסוים (להלן: ההוסטל) המיועד לטיפול בנערים עברייני מין. החל מהשלב שבו נקבע כי ביצע את העבירות, ביום 24.2.2014, עקב בית המשפט המחוזי לנוער מקרוב אחר התקדמות ההליך הטיפולי והשיקומי בעניינו של המערער, בסיועו של שירות המבחן. בהמשך לכך, נדחו הדיונים מעת לעת, לבקשת שירות המבחן, בהתאם להליך שהתנהל במקביל בהוסטל, וכפי שיפורט להלן.
4. תסקיר שירות המבחן מיום 7.5.2014 סקר את הרקע של המערער ואת המורכבות המשפחתית בעניינו. שירות המבחן דיווח כי המערער השתלב בהוסטל, הפנים את כלליו ונענה לרוב לגבולות המסגרת. יחד עם זאת, צוין כי המערער לקח חלק "באירועים חמורים בהוסטל". עוד דווח כי המערער משתף פעולה בטיפול ומפגין רצון להתקדם, אם כי הבעת האמפטיה, יכולת ההתבוננות שלו והיכולת לקיום שיח על רגשותיו ומחשבותיו היא דלה ושטחית. כן דווח כי המערער עבר שני אבחונים פסיכיאטריים אשר אחד מהם הטיל ספק בהתאמה שלו לטיפול בהוסטל, תוך שקבע כי המערער סובל מטראומה קשה עקב אלימות מלילות, רגשית ופיזית שספג בעיקר מצד אמו על בסיס יומיומי בשנות ילדותו. משכך, המליץ שירות המבחן לדחות את הדיון בעניינו בשלושה חודשים.
5. בתסקיר מיום 10.7.2014 תוארה התקדמותו של המערער בטיפול בהוסטל, וביכולתו לעבד את העבירות אותן ביצע והומלץ על המשך מעקב. בתסקיר מיום 16.10.2014 דווח כי בחודשים שחלפו המשיך המערער בטיפול בהוסטל, ולא היה מעורב באירועים חריגים, אף שניכרה נסיגה מסוימת בתפקודו. שירות המבחן התרשם כי הטיפול במערער מורכב; כי הוא נמצא בראשית דרכו הטיפולית; וכי הוא זקוק להמשך עבודה מקיפה הן בנושא העבירות והן ביחס לתפקודו הכללי. על כן, המליץ שירות המבחן על דחייה נוספת של הדיון בשלושה חודשים.
6. בתסקיר מיום 17.2.2015 עמד שירות המבחן על תפקודו הבלתי יציב של המערער במסגרת ההוסטל והמליץ על סיום ההליך בצו מבחן למשך שנתיים ושלושה חודשים, מתוכם ישהה בתוקף צו פיקוח בתנאי מגורים בהוסטל, עד ליום 19.2.2017; וביצוע שעות שירות לתועלת הציבור. נוכח הקושי ליישב בין הדברים שנכתבו בתסקיר לגבי תפקוד המערער בהוסטל, לעומת ההמלצה על דרך סיום ההליך, הורה בית המשפט המחוזי לנוער על המתנה של פרק זמן נוסף במסגרת השהייה בהוסטל, שבסופו יוגש תסקיר עדכני.
7. בחלוף שלושה חודשים, ביום 10.5.2015, התקבל תסקיר שגם הוא העיד על חוסר עקביות בתפקודו של המערער – על שלבים שבהם שיתף פעולה, ועל שלבים שבהם חלה נסיגה בתפקודו. גם בתסקיר זה, חזר שירות המבחן על ההתלבטות כיצד להמשיך את הטיפול במערער. שירות המבחן סבר, כי אין מקום להטלת עונש של מאסר בפועל, וחזר על ההמלצה לצו מבחן ולשירות לתועלת הציבור. אף במקרה זה, התקשה בית המשפט המחוזי לנוער ליישב בין ההמלצה האמורה לבין תיאור הדברים בתסקיר עצמו, והורה כי המערער ימשיך בשהותו בהוסטל – שהות שממילא הומלץ שיתמיד בה במסגרת צו המבחן שהוצע על ידי שירות המבחן.
8. ביום 12.7.2015 הוגש תסקיר נוסף, בו נמסר כי חלה התקדמות בשיתוף הפעולה של המערער, וכן כי קיימות התגייסות ומוטיבציה מצידו. לצד זאת, נלמד מהתסקיר על אירוע חריג שבמסגרתו נחשד המערער במגע מיני חד פעמי עם נער אחר בהוסטל ולאחר מכן באיומים על אותו נער פן יגלה אודות אותו מגע מיני ביניהם. עוד צוין כי נוכח סירובו של המערער לקחת אחריות על המעשה, חרף החשד שקינן בלבם של חברי צוות ההוסטל, הוא הועמד לפני ועדת הערכה. יצוין כי לאחר הגשת התלונה במשטרה וגביית עדותם של הנער המתלונן והמערער הוחלט על גניזת התיק מחמת חוסר ראיות. דווח כי אותו אירוע ומה שאירע בעקבותיו, הביא עמו ירידה דרסטית במוטיבציה של המערער להמשך התהליך הטיפולי ולעייפות ממנו. משכך, ביטא המערער את רצונו לסיים את שהותו בהוסטל. על כן, נעתר בית המשפט המחוזי לנוער לבקשת שירות המבחן להמתין עם מתן גזר דין עד למיצוי ניסיון למציאת מסגרת אחרת למערער.