ע"פ 6960/14 ב.א. נגד מדינת ישראל

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.        ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ש' בן שלמה) בת"פ 36335-08-13 מיום 16.9.14, במסגרתו נגזרו על המערער 21 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי אם יעבור עבירת אלימות מסוג פשע בתוך שלוש שנים מיום שחרורו; 6 חודשי מאסר על תנאי אם יעבור עבירת אלימות מסוג עוון, למעט איומים או תגרה, בתוך 3 שנים מיום שחרורו; ופיצוי למתלונן בסך 15,000 ₪. במוקד הפרשה אירוע אלים של תקיפה בצוותא, שגרם תוצאה קשה למתלונן.

רקע והליכים קודמים

ב.        ביום 25.8.13 הוגש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד כתב אישום כנגד המערער. על פי כתב האישום, ביום 18.8.13 לפנות בוקר, היה המערער יחד עם המתלונן ואנשים נוספים, שזהותם אינה ידועה, בבר בעיר רחובות. בסביבות השעה 9:00 בבוקר, לאחר שיצאה החבורה מהבר, ובעקבות ויכוח של מה בכך – כך נטען בכתב האישום המקורי, שתוקן לימים -  דקר המערער את המתלונן בפניו ובידו בחפץ חד, ולאחר שנפל המתלונן על הרצפה, תקף אותו המערער בצוותא עם אחרים, בבעיטות בכל חלקי גופו. כתוצאה ממעשי המערער והאנשים הנוספים נגרמו למתלונן פגיעות קשות בגינן אושפז בבית החולים לתקופה של חודש, ונאלץ לעבור סדרה של ניתוחים משקמים.

ג.        בדיון ביום 11.12.13 כפר המערער בחלק הארי של כתב האישום, וגרס, כי אמנם הכיר את המתלונן והיה נוכח בזירת האירוע, אך כל מעורבותו הסתכמה בניסיון להפריד בין האחרים אשר התכתשו ביניהם. ביום 19.1.14, ובהמלצת שירות המבחן, שולב המערער בקהילה הטיפולית "נוה מלכישוע", שם החל לעבור טיפול בגין התמכרותו לאלכוהול. ביום 27.1.14 הוצג בפני בית המשפט הסדר טיעון דיוני, לפיו יתוקן כתב האישום, כך שייחס למערער אך מעורבות בתקיפת המתלונן בבעיטות, אך לא בדקירתו, והמערער יודה באשמה. בית המשפט התיר את הסדר הטיעון, איפשר למערער לחזור בו מכפירתו הראשונית באשמה ולהודות בכתב האישום המתוקן, והרשיע אותו בעבירה אשר יוחסה לו עתה – חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. לכתב אישום זה אנו נדרשים כמובן. כן התבקש תסקיר.

ד.        בתסקיר שירות המבחן ובשני התסקירים המשלימים שהוגשו לבית המשפט המחוזי בעניינו של המערער, תוארו השתלבותו בקהילת נוה מלכישוע, והתהליך החיובי שעבר; לאחר קשיי ההסתגלות שאפיינו את החודשים הראשונים, בהם והתקשה לקבל סמכות, החל המערער לגלות מוטיבציה לסיים את ההליך הטיפולי ולהטמיע את אשר למד. נוכח זאת הומלץ בתסקיר לשקול לחיוב הטלת עונש ברף הנמוך של מתחם הענישה, כדי שלא לקטוע באיבו את התהליך הטיפולי החיובי שהחל המערער, ובכך חלילה להביא לנסיגה במצבו ההתמכרותי.

ד.        בגזר הדין קבע בית המשפט קמא כי מתחם הענישה המתאים נע בין שנתיים ל-5 שנות מאסר; זאת - נוכח הערכים המוגנים שנפגעו ממעשיו, ובשים לב למדיניות הענישה הנוהגת, ולנסיבות העבירה; עסקינן במעשה ספונטני, ללא תכנון מוקדם, תוך שימוש בחפץ חד על ידי מי מהחבורה, ולאחר שתיית אלכוהול בכמות לא מבוקרת. בגזירת הדין, קבע בית המשפט, כי יש לחרוג לקולה ממתחם הענישה, משיקולי שיקום, נוכח השינוי המשמעותי המדווח בתפקודו של המערער בקהילת נוה מלכישוע, ומתוך רצון לעודדו להמשיך בדרך זו. לפיכך, העמיד בית המשפט את עונשו של המערער על 21 חודשי מאסר בפועל.

ה.        המערער עירער על גזר הדין. בקשתו לעיכוב המאסר נתקבלה.

הערעור

ו.        המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי משגזר עליו עונש מאסר בפועל, וכי היה מקום להשית עונש שיקומי אשר ישתלב בהליך הטיפולי בו הוא מצוי ולא יסכל אותו. באשר למתחם הענישה גורס המערער, כי ראוי היה ליתן ביטוי לכך שהנזקים הכבדים אשר שנגרמו למתלונן נגרמו ברובן מן הדקירות, אשר אינן מיוחסות למערער עוד. לדידו של המערער, קביעת מתחם ענישה אשר אינו משקלל את העובדה שלא הוא זה שדקר את המתלונן, יוצרת למעשה מתחם ענישה אחיד לכל אחד מבני החבורה, אילו ניתן להעמידם לדין, ולא מתחם ענישה אינדיבידואלי, בו יבואו לידי ביטוי מעשיו שלו בלבד. בנוסף גורס המערער, כי שגה בית המשפט עת מיהר לגזור את דינו טרם השלמת ההליך הטיפולי בו שולב ובניגוד להמלצות הגורמים הטיפוליים.