ע"פ 6662/13 פלוני נ' מדינת ישראל

השופט נ' הנדל:

1. מונחים בפנינו ערעור וערעור נגדי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (תפ"ח 7451-01-12, שניתן על ידי כב' השופטים ש' דותן, צ' צפת ו-א' זמיר). המערער בע"פ 6662/13 (להלן: המערער) הורשע פה אחד לאחר הליך הוכחות, בביצוע עבירה של אינוס לפי סעיף 345(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובעבירה של מעשה סדום בנסיבות אינוס לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(4) לחוק העונשין. על המערער נגזרו העונשים הבאים: 5 שנות מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו, כל עבירת מין מסוג פשע, ופיצוי למתלוננת על סך 100,000 ₪. ערעורו של המערער מופנה כנגד הרשעתו בשתי העבירות האמורות, וכן כנגד חומרת העונש. מנגד, הוגש על ידי המדינה (להלן: המשיבה) ערעור נגדי המופנה כלפי קולת העונש. המיקוד בערעורים על גזר הדין הוא בעונש המאסר בפועל.

רקע והליך קודם

2. ואלו עובדות כתב האישום: המערער, כבן 36 דאז, עבד למחייתו כתקליטן באירועים. באחד האירועים ראה את המתלוננת – אשר אותה הכיר היכרות שטחית דרך אימה, ובטרם מלאו לה 16 שנה – רוקדת. המערער החמיא למתלוננת והציע לה לעבוד עימו באירועים כרקדנית, יחד עם רקדניות נוספות. בשל גילה הצעיר ביקש המערער את הסכמת אימה של המתלוננת. האם נענתה ונקבע שהמתלוננת תעבוד באירוע חתונה בערב יום הולדתה ה-16 (להלן: החתונה). המערער הסיע ברכבו את המתלוננת וארבעה עובדים נוספים אל החתונה – עוזרו, שתי רקדניות ומורה לריקוד. המערער הנחה את המתלוננת לומר ליתר העובדים שהיא בת 18, על אף שידע את גילה. במהלך החתונה, בסמוך לחצות, הגיש המערער למתלוננת משקה אלכוהולי, ואמר לה שעליה לחגוג את יום הולדתה. המתלוננת שתתה את המשקה ובהמשך הגיש לה המערער כשלוש כוסות נוספות של משקאות אלכוהוליים. המתלוננת אמרה לו שהיא אינה מעוניינת, אך המערער הפציר בה והיא נעתרה לו. בעקבות שתיית האלכוהול חשה המתלוננת ברע. בתום החתונה, בשעות הלילה המאוחרות, המערער הסיע חזרה את המתלוננת ושאר העובדים. המתלוננת ישבה במושב הקדמי. לאחר ששאר הצוות ירד מהרכב, והמערער והמתלוננת נותרו לבדם, נהג המערער לרחוב צדדי, החנה את הרכב, הוציא את המתלוננת ממנו והשכיבה במושב האחורי, כאשר היא מעורפלת חושים מהאלכוהול שצרכה. בשלב זה קיים המערער עם המתלוננת יחסי מין כאשר היא במצב המונע ממנה מלתת את הסכמתה החופשית. המתלוננת, שהייתה בתולה עד לאירוע, צעקה בכאב ממעשיו ודיממה מאיבר מינה. המערער ניסה לנקות את הדם באמצעות מגבון ונייר טואלט. מיד לאחר מכן החדיר את איבר מינו לפיה של המתלוננת.

           אין מחלוקת שהמערער ידע שהמתלוננת היא בת 16, שהיא שתתה אלכוהול במהלך החתונה ושהשניים קיימו יחסי מין. עוד מוסכם על הצדדים שלאחר המעשים המיניים התקשר המערער לאימה של המתלוננת על מנת שתכווין אותו לביתה של המתלוננת, שם "מסרהּ" המערער לאימה, בליווי משכורתה עבור עבודתה בחתונה ו-100 ₪ נוספים "טיפ" מהמערער. המערער כפר בכך שהנחה את המתלוננת לשקר באשר לגילה, שהפציר בה לשתות אלכוהול ושחשה ברע. לטענתו, הוא הביא לכל הצוות שתי כוסות קוקטייל בסך הכל, והמתלוננת העמידה פנים שהיא איננה מרגישה טוב כדי שתוכל לשבת במושב הקדמי בדרך חזרה. עוד טוען המערער שיחסי המין התקיימו בהסכמה ומרצון, לאחר שהמתלוננת "פלירטטה" איתו במהלך החתונה, ושלא התקיים מין אוראלי. מנגד, טענה המשיבה שיחסי המין (לרבות מעשה הסדום) קוימו תוך ניצול מצבה של המתלוננת, ובאופן המונע ממנה מלתת את הסכמתה החופשית.

3. בית המשפט המחוזי קיבל את גרסתה של המתלוננת והתרשם שהיא מהימנה. צוין שחרף הקושי שבמסירת העדות, המתלוננת העידה אמת, השתדלה לדייק, לא הגזימה ורגשותיה התאימו לתוכן דבריה. גרסתה נתמכה בעדויותיהן של שתי הרקדניות באשר לאירועים שקדמו ליחסי המין, ובייחוד באשר למצבה של המתלוננת במהלך החתונה והנסיעה חזרה. עוד התבסס בית המשפט על עדות אימה של המתלוננת באשר להתרחשות לאחר שהמתלוננת הוחזרה לביתה, וכן על מצבה הנפשי הקשה של המתלוננת כפי שעולה מעדויות גורמים המטפלים בה כגון רופאת הילדים ופסיכיאטרית ילדים אליה הופנתה. בית המשפט המחוזי דחה את גרסאות המערער, אותן הוא שינה מעת לעת ובהתאם למארג הראייתי שהוצג לפניו, ומצא את עדויות עוזרו של המערער והמורה לריקוד כלא מהימנות מסיבות שונות, תוך נימוק קביעותיו וציון מניעים שונים לאי-מהימנותם.

           הוכרע שהמתלוננת שתתה כמות נכבדת של אלכוהול, שהובאה לה בין היתר על ידי המערער, וכי הוא עודד אותה לשתות, חרף גילה. עם זאת, לא ניתן לקבוע שהמערער הכריח אותה לעשות כן. עוד נקבע כי לא נפל פגם בהתנהגות המתלוננת במהלך החתונה, למשל בכך שרקדה בצמוד למערער ומסרה את מספר הטלפון שלה לבחור אחר, וכי אין בהתנהגות זו משום "הזמנה למין" כפי שטען המערער. עוד נקבע כי בשלב מסוים בחתונה המתלוננת הייתה תחת שיכרות, התקשתה לעמוד על רגליה, התנדנדה, ולפני שנכנסו לרכבו של המערער על מנת לשוב לבתיהם – הייתה המתלוננת על הרצפה בסמוך לרכב, ונדרש היה להרים אותה ולהכניסה לתוכו. באשר ללב המחלוקת, יחסי המין, התקבלה כאמור גרסת המתלוננת. נפסק שהמערער הוציא את המתלוננת מהמושב הקדמי והעביר אותה למושב האחורי, בעוד היא איננה מגיבה ושרויה במצב אותו תיארה כך: "אני לא יכולה להתנגד, לא יכולה לדבר, כי הייתי שתויה כל כך שלא הייתי יכולה לשלוט בגוף שלי... והוא המשיך במעשים שלו..." (פרוטוקול הדיון מיום 13.12.2012, עמוד 25 שורות 18-17). או אז אנס אותה המערער. כאשר החלה המתלוננת לדמם כתוצאה מביתוק קרום הבתולים, נלחץ המערער, ניגב את הדם, הלביש את המתלוננת והחדיר את איבר מינו לפיה, חרף התנגדותה הפיזית בשלב זה. לאחר המעשים נותרה המתלוננת במושב האחורי של הרכב, ובכתה.

           לפיכך הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער לפי סעיף 345(א)(4) לחוק העונשין, קרי קבע שיחסי המין בוצעו "תוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו שרויה האשה, או מצב אחר המונע ממנה לתת הסכמה חופשית". יתר על כן, נפסק שלאחר מעשה האונס, ביצע המערער במתלוננת מעשה סדום בנסיבות אלו. במסגרת גזר דינו התחשב בית המשפט המחוזי בין היתר בתכנון שקדם לביצוע העבירה כפי שעולה ממכלול הנסיבות (השקייתה באלכוהול, הותרתה אחרונה ברכב ונסיעה לרחוב צדדי), לנזק הקשה ביותר שנגרם למתלוננת ולמשפחתה כעולה מתסקיר נפגעת העבירה, והניצול לרעה של גילה, מצבה, ניסיונה ויחסי העבודה בין המתלוננת למערער. בנוסף ניתנה הדעת להערכת המסוכנות שנערכה למערער. נקבע שמתחם הענישה ההולם נע בין 4 ל-7 שנות מאסר. בית המשפט המחוזי התחשב לקולה בכך שהמערער נעדר הרשעות קודמות והוא התנדב במשך שנים בהסעת נכים ובחלוקת מזון לנזקקים. בסופו של עניין החליט בית המשפט, כאמור, להשית על המערער עונש מאסר בפועל למשך 5 שנים ופיצוי כספי למתלוננת על סך 100,000 ש"ח. מכאן הערעורים שבפנינו.

הערעור כנגד הכרעת הדין