ע"פ 64398-06-15

1.לפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ש' הרבסט) בת"פ 25222-05-12, מיום 3.8.14, לפיה נקבע כי המערער עבר עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש – לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

בהכרעת הדין הורשע המערער בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. בשלב גזירת הדין, ביום 17.5.2015, בוטלה ההרשעה, והמערער נידון לביצוע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות; פיצוי למתלוננת בסך 750 ₪; וחתימה על התחייבות, ללא הרשעה.

הערעור מופנה נגד הכרעת הדין בלבד.

2.על-פי עובדות כתב האישום, ביום 23.8.11 ברחוב יגאל בירושלים, תקף המערער את המתלוננת, ללא הסכמתה ושלא כדין, וגרם לה חבלה של ממש. המערער והמתלוננת היו מעורבים בתאונת דרכים ללא נפגעים. לאחר דין ודברים ביניהם, תקף לפתע המערער את המתלוננת באמצעות מכת אגרוף בפניה ומכה נוספת בפנים, וכן ירק עליה. כתוצאה מכך, נגרמה למתלוננת נפיחות בשפה.

3.המערער כפר במיוחס לו בכתב האישום. בתשובתו לאישום טען, כי האירוע החל בתאונת דרכים קלה בצומת הגבעה הצרפתית בירושלים, כאשר המתלוננת נסעה ברכבה והמערער ברכבו לפניה. לטענתו, פגעה המתלוננת ברכבו מאחור. המערער והמתלוננת נעצרו בצד הכביש. לגרסתו, המתלוננת סירבה להעביר לו את פרטיה לאחר התאונה. הוא התקשר למשטרת ישראל וביקש לשלוח ניידת למקום. תוך כדי המתנה לניידת משטרה התקשרה המתלוננת לבעלה, שהגיע בדחיפות למקום התאונה כדי לסייע לה. כאשר הגיע בעלה של המתלוננת למקום התאונה, קילל את המערער במילים בוטות ואיים עליו. לטענת המערער, הוא לא הכה את המתלוננת ולא ירק עליה, וכל גרסתה היא פרי דמיונה. המערער הוסיף, כי ייתכן שהמתלוננת נפגעה ממכשיר הטלפון הנייד שהחזיקה במהלך האירוע או עובר לתאונה, כאשר שוחחה בטלפון תוך כדי נהיגה.

4.בית משפט קמא, בפסק דין מנומק ומפורט היטב, העדיף את גרסת המתלוננת לאירוע, ודחה את גרסת המערער. זאת עשה על בסיס הראיות שנשמעו לפניו, שעיקרן – עדויות המתלוננת, שוטר סיור במשטרת ישראל – ג'וני חליפה, החוקר – יורם חתן, הרופאה ד"ר מדונה שבדקה את המתלוננת וערכה את התעודה הרפואית בעניין החבלה שנגרמה לה בשפתה, וכן המערער. בית המשפט בחן את גרסת המערער, ומצא כי זו אינה סבירה, הגם שמעלה תרחיש אפשרי לנסיבות הפגיעה במתלוננת. בית משפט קמא סבר, כי קבלת גרסת המערער, משמעה כי המתלוננת בדתה את גרסתה ו"תפרה" מערכת עובדתית שקרית, תוך שיתוף פעולה עם גורמים שונים שפורטו, לרבות צירוף משתתפים ומסמכים בדויים. בית המשפט קבע, כי גרסת המתלוננת "מוצקה ומבוססת", תוך שלילת גרסת המערער. על יסוד האמור קבע, כי המתלוננת נפגעה באירוע כמתואר בכתב האישום. בית המשפט הוסיף וקבע, כי מצא את עדותה של המתלוננת מהימנה. בהקשר זה הדגיש, כי בעת עדותה בבית המשפט ניתן היה להתרשם כי האירוע נצרב במתלוננת כאירוע טראומתי, ועל כן ייתכן שחלק מההתרחשויות נדמו לה כחמורות יותר מאשר היו במציאות. בית-משפט קמא הוסיף וקבע, כי ההמטומה שנגרמה למתלוננת, היא תוצאה של מכה שהופעלה על גופה. עם זאת הוסיף, כי לא ניתן לקבוע שהמערער נטל את המכשיר והשליכו על המתלוננת כפי שגרסה בעדותה, אלא שהנפת ידו בעוצמה לעבר המכשיר הנייד שהיה צמוד לפיה היא שגרמה לנפיחות בשפה.

בין הראיות שהובאו בבית משפט קמא, הושמעה קלטת שיחה, בה לא מצא בית המשפט כי נשמעו איומים מצדו של המערער, אלא צעקות הדדיות וקללות. בית המשפט קבע, כי מהקלטת עולה שהמתלוננת הפנתה את מכשיר הטלפון הנייד שברשותה לעבר פניו של המערער, והוא בתגובה הדף את ידה כך שהמכשיר פגע בשפתה. בהקשר זה הוסיף, כי נדמה שכוונתו של המערער לא הייתה לפגוע במתלוננת אלא רק להסיט את ידה, אלא שהעובדה כי אחזה בטלפון הנייד גרמה לחבלה המתוארת.

על יסוד כל האמור, קבע בית משפט קמא כי הוכח לפניו שהמערער פגע במתלוננת בכך שהדף את מכשיר הטלפון הנייד, שבאמצעותו ניסתה לצלמו, וגרם לה לחבלה – כעולה מהתעודה הרפואית ומעדותה של הרופאה ד"ר מדונה. בית המשפט הדגיש, כי גרסת המערער לנסיבות הפגיעה בשפתה של המתלוננת איננה סבירה, ומשכך הרשיעו בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש.

5.בהודעת ערעור מפורטת מלין המערער על קביעת בית משפט קמא בגדר הכרעת הדין, לעניין ביצוע העבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. המערער חזר על תמצית גרסתו, לפיה לא תקף כלל את המתלוננת, וטען כי ה"סימן" שנותר על שפתיה יכול היה להיגרם מתרחיש סביר אחר שלא נסתר, לפיו במהלך שיחת טלפון, תוך כדי נהיגה, נפגעה המתלוננת בשפתיה. המערער הוסיף, כי לא ניתן היה לסמוך על גרסת המתלוננת והיה מקום לדחותה. עוד טען לקיומם של מחדלי חקירה שלדבריו פגעו קשות בהגנתו.

6.בדיון לפנינו חזר המערער על טענותיו, והוסיף כי יש להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא ובממצאים העובדתיים שקבע. המערער הוסיף, כי בית משפט קמא לא התמודד עם התרחיש שהעלה לעניין נסיבות החבלה שנגרמה למתלוננת בשפתה. מנגד, המשיבה ביקשה לדחות את הערעור ואת גרסתו של המערער בדבר נסיבות פגיעתה של המתלוננת. בהקשר זה הוסיפה, כי מצילום רכבה של המתלוננת, שהוגש לבית משפט קמא על ידי המערער, עולה, כי למתלוננת טלפון סלולרי במתקן קבוע המותקן ברכבה, ומשכך, התרחיש שהעלה המערער, לפיו שוחחה במהלך נהיגת רכבה בטלפון הנייד, איננו יכול להתקבל.