ע"פ 6435/12, אייל דמסה נ' מדינת ישראל

ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא (כתוארו דאז) י' אלרון והשופטים ע' גרשון ו-א' אליקים) בתפ"ח 10378-05-11 מיום 15.7.2012, בגדרו הורשע המערער במעשה רצח בכוונה תחילה לפי סעיפים 300(א)(2) ו-301 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ונגזר עליו לרצות כמצוות החוק עונש של מאסר עולם.  השופט נ' סולברג:                                           

עיקרי כתב האישום

2. לאור יום, בפאתי העיר חדרה, בחצר בנין מגוריו, נרצח המנוח זלמן פרנקנטל (להלן: המנוח). כתב אישום הוגש נגד המערער, אייל דמסה, ובו הואשם ברצח בכוונה תחילה. כתב האישום מפרט את האירועים אשר שימשו יסוד להגשתו: בבוקרו של יום 1.4.2011, שהה המנוח בחצר בנין מגוריו והמערער פנה אליו וביקש ממנו סיגריה. בין השניים התגלע ויכוח, כאשר בשלב מסוים הפיל המערער את המנוח לרצפה והכה אותו מכות נמרצות וקשות. בעוד המנוח שרוע על הרצפה ומתבוסס בדמו, רץ המערער לביתו, הצטייד בסכין מטבח, חזר לזירת האירוע ודקר את המנוח שבע פעמים בבית החזה ובגב, בכוונה לגרום למותו. כתוצאה ממעשיו של המערער, נגרמו למנוח דימומים תחת קרומי המוח, דימומים תת-עוריים, חבלות קהות בראש, שברים מרוסקים באף ובלסת התחתונה ושבר בעצם הלשון, ששה פצעי דקירה בבית החזה ואחד בגב. כוחות מד"א שהוזעקו לזירת האירוע קבעו את מותו של המנוח במקום. בתשובתו לכתב האישום כפר המערער במיוחס לו.

עיקרי הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי

3. בית המשפט המחוזי מנה בפרטוּת את ראיות התביעה וההגנה, נימק את הכרעתו והרשיע את המערער בביצוע עבירת רצח בכוונה תחילה. הכרעת הדין מתבססת על שני נדבכים: (א) הודיות החוץ של המערער; (ב) ראיות חיצוניות היכולות לשמש לכל הפחות כתוספת ראייתית להודיות מסוג "דבר מה נוסף": ידיעת פרטים מוכמנים, שחזור האירוע, ראיות נסיבתיות מפלילות, ובפרט – ראיות פורנזיות של דגימת הדם על ניצב הסכין ששימש את המערער בביצוע הרצח, דגימת הדם מנעליו, וטביעות סוליות נעליו בזירת האירוע.

קבילות הודיותיו של המערער

4. במסגרת חקירותיו במשטרה מיום 18.4.2011 ומיום 27.4.2011, הודה המערער במעשים המיוחסים לו בכתב האישום ושחזר את מעשיו. בית המשפט דחה את הטענות שהועלו נגד הודיותיו שניתנו במהלך חקירותיו, לפיהן ניתנו שלא מרצונו החופשי, תוך הפעלת אמצעי חקירה פסולים ופגיעה בזכותו להיוועץ בעורך-דין.

5. הפעלת לחץ נפשי במהלך החקירות – בית המשפט נדרש לטענת בא-כוחו של המערער, לפיה הודיותיו נבעו כתוצאה מ"לחץ נפשי אדיר" שהופעל עליו בחקירותיו, וקבע, בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה (סעיף 12(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות); ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד סא(1) 461 (2006) (להלן – עניין יששכרוב)) – כי הודיותיו ניתנו באופן חופשי ומרצון, כי לא נעשה שימוש באמצעי חקירה פסולים, וכי המערער לא בדה את הודיותיו על מנת לרצות את חוקריו (הכרעת הדין, עמודים 31-28).

6. 6.        שימוש במצגי שווא והטעיות משפטיות – בית המשפט המחוזי קבע כי אין לראות בהקראת הפרוטוקולים והחלטת בית המשפט המחוזי בערר שהוגש על החלטת בית משפט השלום בעניין הארכת מעצרו של המערער, בפניו, במהלך חקירותיו במשטרה, משום מצג שווא ותרגיל חקירה פסול. בית המשפט נדרש גם לטענה, לפיה יש לראות בהתבטאויות חוקריו, שבית המשפט מייחס חשיבות לאמירת אמת והבעת צער, כהטעיה משפטית, וזאת בשים לב לעונש הסטטוטורי הקבוע בצד עבירת הרצח. בית המשפט דחה טענה זו, וקבע כי אין מדובר בשימוש בתחבולה אסורה, ובנסיבות המקרה, כושר הבחירה של המערער לא שובש כתוצאה מאמירות אלה (הכרעת הדין, עמודים 33-31).

7. זכות ההיוועצות בעורך-דין ואזהרות החשוד כדין – בית המשפט המחוזי נדרש לטענות הסנגור בנושא זה, לפיהן לא הוזהר המערער כדין על זכותו להיוועץ בעורך-דין; וכן כי חוקריו מנעו ממנו מפגש עם עורך-דין באחת מחקירותיו לאחר שביקש זאת מהם.