ע"פ 640-15 אלקרינאוי נ' מדינת ישראל

השופט צ' זילברטל:

           ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 15.1.2015 בת"פ 41584-03-12 (כב' השופט א' ביתן), בגדרו נגזרו על המערער 27 חודשי מאסר בפועל; תשעה חודשי מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירת פשע תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר; ופיצוי בסך 300,000 ש"ח אשר יחולק באופן שווה בין ארבעת המתלוננים.

רקע

1. המערער הורשע, על-יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים לאחר שמיעת הראיות בתיק, בעבירות רבות של סיוע לסחיטה באיומים לפי סעיף 428 בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

           על-פי עובדות כתב האישום המתוקן בשלישית, בהן הודה המערער, עובר לחודש יוני שנת 2011 קשר אבו-עואד, תושב סיני שבמצרים, קשר עם תושבי סיני אחרים ועם אבו-ג'מיל, תושב עזה, לחטוף אזרחים אריתראים וסודנים השוהים בסיני (להלן: החטופים), וזאת במטרה לסחוט כספים ולבקש דמי כופר מקרובי משפחתם וחבריהם השוהים בישראל (להלן: קרובי החטופים) תמורת שחרור החטופים. במסגרת הקשר פנה אבו-ג'מיל למערער באמצעות אחר, וסיכם עמו כי יסייע בגביית הכספים מקרובי החטופים. בעקבות זאת, בין חודש יוני 2011 לחודש פברואר 2012, במספר רב של הזדמנויות, יצרו פליטים שנסחטו במסגרת הפרשה קשר עם המערער. האחרון הבהיר להם כי הוא נשלח מטעמו של אבו-עואד, ובהמשך נפגש עימם על-מנת לקבל מהם את הכספים שביקש אבו-עואד בתמורה לשחרור החטופים שבסיני. בסמוך לאחר מכן, העביר המערער את הכספים שנתקבלו לתושב חברון שזהותו נמסרה לו על-ידי אבו-ג'מיל, וזאת לאחר שיידע את אבו-עואד ואבו-ג'מיל כי הכספים בידיו. עבור מעשים אלו היה המערער מקבל עמלה מוסכמת מן הסכום שנגבה – ככל שגבה מקרובי החטופים הנסחטים סכומים שנפלו מ-20,000 דולר קיבל עמלה בסך של 300 דולר, ככל שנגבו סכומים גבוהים יותר עמד חלקו של המערער על 450 דולר.

2. יצוין, כי הסדר הטיעון שנערך בעניינו של המערער כלל גם הסכמה לעניין העונש – המדינה תגביל עצמה לטעון לעונש של עד 30 חודשי מאסר בפועל, כאשר המערער יטען ביחס לרכיב עונשי זה באופן חופשי. כמו כן הוסכם, כי הצדדים ימליצו לבית המשפט להטיל על המערער מאסר על תנאי ולחייבו בפיצוי למתלוננים בסך 300,000 ש"ח. לבסוף הוסכם, כי הצדדים יבקשו מבית המשפט להורות על קבלת תסקיר בעניינו של המערער עובר למתן גזר הדין. עוד יצוין, כי לאחר הכרעת הדין ביקש בא-כוחו של המערער, בהסכמת המדינה, כי בית המשפט יורה על הכנת תסקיר בעניינו. בית המשפט דחה את הבקשה כיוון שפרק הזמן שנדרש לשירות המבחן להכנת תסקיר בעניינו של נאשם שאינו מצוי בתנאי "מעצר בית" הוא ממושך, כאשר נקבע כי במקרה של המערער לא מתקיימות נסיבות המצדיקות דחיה של מתן גזר הדין על-מנת לקבל תסקיר.

3. ביום 15.1.2015 נגזר דינו של המערער. בית המשפט קבע כי מעשי המערער מהווים תכנית עבריינית אחת, ולכן יש לראות בהם אירוע אחד המורכב ממעשים שונים ולגזור עונש כולל לכלל העבירות. בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם בעניינו של המערער ציין בית המשפט, כי חומרת עבירת הסיוע נגזרת מחומרת העבירה המושלמת. בהקשר זה הובהר, כי מעשי הסחיטה והחטיפה המצויים במרכז הפרשה "מקוממים כל לב וחומרתם זועקת", כשאלו נעשו באופן שיטתי ומתוכנן כלפי קורבנות שאינם בעלי אמצעים. כל זאת, כאשר חלקו של המערער – גביית הכספים – מהווה נדבך משמעותי של העשייה הפלילית המתוארת, שבלעדיו לא ניתן להוציאה לפועל. נוכח האמור, ובהסתמך על העונשים שנקבעו בפסיקה בנסיבות דומות, נפסק, כי מתחם העונש ההולם בעניינו של המערער נע בין שנה וחצי לשש שנות מאסר. לצורך קביעת עונשו של המערער בתוככי המתחם, עמד בית המשפט על נסיבותיו האישיות של המערער תוך שזקף לזכותו, בין היתר, את הפגיעה הצפויה במשפחתו בעקבות עונשו; השוני בין העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המקורי לבין אלו שבהן הורשע; עמדת המדינה במסגרת הסדר הטיעון; וסכום הפיצוי הגבוה שהפקיד המערער בקופת בית המשפט. בשקלול הנסיבות גזר בית המשפט על המערער את העונשים המפורטים ברישא.

4. ביום 2.1.2015 הורה בית משפט זה (השופט ע' פוגלמן) על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת על המערער עד למתן פסק דין בערעור דנא. ביסוד עיכוב הביצוע עמדה סטיית בית המשפט המחוזי מהסדר הטיעון בכל הנוגע לקבלת התסקיר. במאמר מוסגר יצוין לעניין זה, כי אכן, כאשר שני הצדדים מסכימים שיש מקום לקבלת תסקיר, רק בנסיבות חריגות יימנע בית המשפט מאימוץ הסכמה זו. במקרה דנא נדחתה ההסכמה האמורה מהטעם שראוי שלא לעכב את מתן גזר הדין לפרק הזמן שיידרש לקבלת התסקיר. ברי כי תוצאה זו לא הושגה בסופו של דבר, נוכח עיכוב ביצוע עונש המאסר, שניתן לצורך מימוש ההסכמה על הגשת התסקיר.

           בהמשך להחלטה בדבר עיכוב הביצוע נקבע כי שירות המבחן יגיש תסקיר בעניינו של המערער עובר לדיון בערעור. מהתסקיר שהתקבל עולה, כי המערער, יליד 1972, נשוי ואב ל-13 ילדים, אחד מהם סובל מבעיה רפואית קשה. עברו של המערער נקי. דווח, כי בהתייחסו לעבירות מושא הערעור נטל המערער אחריות חלקית על מעשיו, כאשר ציין בפני קצינת המבחן כי לא הייתה לו ידיעה על משמעות הכספים שהעביר, וכי גם כאשר תהה על טיבם, טען בפניו אבו-ג'מיל שמדובר בסכומים שקרובי החטופים מעבירים באמצעותו לבני משפחותיהם שבארצות מוצאם. המערער הדגיש, כי שילם למתלוננים את הפיצוי הגבוה שנגזר עליו. בתוך כך, עמד על המחירים הכלכליים והרגשיים שהוא ובני משפחתו שילמו בעקבות ההליך המשפטי הנוכחי, אשר מהווים לשיטתו עונש מספיק וראוי בגין מעשיו. שירות המבחן התרשם, כי המערער אינו פנוי לבחון לעומק את דפוסי התנהגותו המכשילים עקב בשלות רגשית נמוכה ונטייתו לטשטש פרטי מעורבותו במעשים, תוך שהוא ממקם עצמו בעמדת הקרבן. נוכח האמור, לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית בעניינו של המערער ולא ראה לנכון להמליץ להתערב בשיקולי הענישה במקרה דנא.