ע"פ 617/15 מונתסר נ' מדינת ישראל

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.             ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת א' נחליאלי-חיאט) בת"פ 49845-01-14 מיום 11.12.14, בגדרו, הושת על המערער, בין היתר, עונש של שבעה חודשי מאסר בפועל, בגין הסעת שוהים בלתי-חוקיים.

רקע והליכים קודמים

ב.             ביום 21.1.14 נתפס המערער בכביש ירושלים-תל אביב בעודו מסיע 23 שוהים בלתי חוקיים,  ברכב שמספר הנוסעים המותר בו קטן בהרבה, אשר ישבו על רצפת הרכב בלי חגורת בטיחות. ביום 25.11.14 הורשע המערער, על-פי הודאתו, בשלוש עבירות: הסעה שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג)(1א)(ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952; חובת חגירה של חגורת בטיחות, לפי תקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961; והסעת נוסעים מעל המותר, לפי תקנה 84(ב) לתקנות הללו. במקביל, ולאחר הליך הוכחות, זוכה המערער משתי עבירות: סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיפים 332(2) ו-332(5) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1) לאותו החוק.

ג.              בגזר דינו של בית המשפט המחוזי צוין, כי מעשיו של המערער פגעו בריבונות מדינת ישראל וביכולתה לקבוע מי יכנס בשעריה; פגיעה נוספת נגרמה לערך שלמות גופם ובטיחותם של הנוסעים ברכב ובכביש. בנוגע לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ציין בית המשפט את התכנון המוקדם להסעה; את המניע הכלכלי של המערער; ואת המספר הרב של הנוסעים. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה הנע בין שבעה חודשי מאסר ועד שנה וחצי.

ד.             בנוגע לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, התחשב בית המשפט המחוזי בנתוני המערער – הודאתו במעשיו; החרטה שהביע; גילו הצעיר; היעדר עבר פלילי; הנסיבות הכלכליות של משפחתו; זיכויו משתי עבירות חמורות שיוחסו לו; השימוש ב"טיזר" שנעשה כלפיו; הימצאותו במעצר במשך ארבעה חודשים; ובמעצר בית במשך למעלה משישה חודשים. לבסוף, גזר בית המשפט על המערער שבעה חודשי מאסר בפועל; ארבעה חודשי מאסר על תנאי, אם יעבור תוך שלוש שנים עבירות לפי חוק הכניסה לישראל; שלילת רישיון לחמישה חודשים; וקנס על-סך 3,000 ש"ח או 50 ימי מאסר תמורתו.

הערעור

ה.             בערעור נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי ביישומו של תיקון 113 לחוק העונשין, הן בקביעת מתחם הענישה הן בגזירת העונש עצמו. עיקר טענות המערער נשענות על שני מקרים, שנטען כי דומים הם לעניינו. ראשית מפנה המערער לעפ"ג (י-ם) 17636-04-14 דוויק נ' מדינת ישראל (להלן פרשת דוויק), שהוזכר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וטוען שמדובר במקרה חמור יותר בו נגזר עונש קל יותר. עוד נטען כי בפרשת דוויק נקבע מתחם ענישה של "חודשים ספורים" עד לשנה וחצי מאסר בפועל. לפיכך המערער טוען, כי יש להחיל פרשנות המקלה עם הנאשם ולקבוע כי משמעותם של "חודשים ספורים" היא חודשיים, ולא שבעה חודשים כפי שקבע בית המשפט המחוזי. שנית מציג המערער את ת"פ 25099-04-12 מדינת ישראל נ' מטיר (להלן פרשת מטיר), שם נקבע מתחם ענישה הנע בין 3 ל-12 חודשי מאסר בגין עבירות דומות.

ו.              בנוגע לנסיבותיו האישיות, חוזר המערער ומזכיר את העובדות הרלבנטיות בעניינו – הודאתו במעשיו; השימוש ב"טיזר" שנעשה כלפיו; אי-קבלת התשלום בפועל בגין ההסעה; תקופת מעצרו הממושכת, כולל תקופה בה שהה במעצר בית; גילו הצעיר (22); והמצב הכלכלי הקשה של משפחתו.