ע"פ 60823-06-16 אוויסון ישראל בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל

1. לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, (כב' השופטת ת' נמרודי) מיום 29.5.16), שבה דחתה את בקשת המערערות לבטל את החלטתה למתן צו הריסה שיפוטי, שניתנה במעמד צד אחד, מיום 31.12.15.

2. במוקד הדיון עומדת השאלה, האם הבקשה עצמה והזימון לדיון שנקבע ליום 7.12.15 נמסרו למערערות כדין. בית המשפט קמא מיקד החלטתו בשאלה מהו אופיו של צו הריסה שיפוטי וכנגזרת מכך, מהם סדרי הדין החלים לגביו. הוא פסק כי מתן צו הריסה כאמור הוא בגדר הליך אזרחי ולפיכך יש לפנות לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקסד"א). בשל כך הפנה לתקנה 475 לתקסד"א וציין כי זו מסבירה באופן כללי ועקרוני את דרכי ההמצאה המקובלות להמצאת כתבי בית דין. המדובר בחמש דרכים אפשריות: מסירה אישית; על ידי מוסד; בדואר; בפקס וכן באמצעי אלקטרוני וזאת, כאשר לגבי כל אחת מהחלופות ישנה הוראה ספציפית המפרטת את אופן ביצוע ההמצאה.

3. לאחר שסקר את דרכי ההמצאה ציין, כי הבקשה וההודעה על מועד הדיון שנקבע ליום 7.12.15 נשלחו למערערות בדואר וכן נשלחה הודעה בפקס לעורך דינן, טרם השעייתו. בנוסף ציין, כי המערערת 2 בחקירתה, במסגרת הדיון מיום 4.2.16, אישרה שקיבלה שיחת טלפון מב"כ המשיבה שבה מסרה לה כי ביום ראשון (הכוונה ליום 7.12.15) יתקיים דיון בצו ההריסה וכי היא "מאוד הופתעה לשמוע זאת". בית המשפט ציין בהקשר זה כי מדובר בהליך שהזמנים בו הם משמעותיים, כי הבקשה לצו הריסה היא בקשה דחופה ואין מקום לקבל את טענת ב"כ המערערות שעל המשיבה היה להודיע להן על המועד הקבוע לדיון 14 ימים מראש. בית המשפט הוסיף, כי "על פי הפסיקה", גם אם נפל פגם בהמצאת הבקשה, הרי בעצם הודאת המערערת על כך שידעה על קיום הדיון, הוסר הפגם.

4. בית המשפט הוסיף, כי המערערות לא הצליחו להוכיח שלא ידעו על קיום ההליך או על מועד הדיון שהתקיים ביום 7.12.15 וכי עולה המסקנה הברורה שהמערערת 2 ידעה על מועד הדיון משיחה טלפונית עם ב"כ המשיבה.

5. בית המשפט גם דחה את טענת המערערת, כי אין המדובר בעבודות בנייה וכי הנחת מסגרות בטון איננה פעולת בנייה הטעונה היתר, זאת על סמך העובדה שהעניין נדון בערכאת הערעור של בית המשפט המחוזי וכן בבית המשפט העליון. בעניין זה הוסיף, כי לפנים משורת הדין, עליו לדון בסיכויי הצלחת הבקשה, אם תבוטל ההחלטה וציין כי ניתן להתרשם שסיכויי ההצלחה להתנגד לביצוע הצו "אינם גדולים ואף אפסיים.

6. יצוין, כי בדיון בפניי לא הציג אף צד אסמכתא בשאלה אילו תקנות סדרי דין חלות בהקשרו של צו הריסה שיפוטי וגם בית משפט זה לא מצא אסמכתא ישירה באותה סוגיה. יחד עם זאת, לטעמי, ההליך של הוצאת צו הריסה שיפוטי קרוב מבחינה עניינית להליך פלילי ולא להליך אזרחי. צו הריסה שיפוטי ניתן לפי סעיף 243 לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון), וזאת לאחר שנמשכו פעולות בנייה על אף הוצאתו של צו הפסקה מנהלי לפי סעיף 238 או של צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק זה.

7. יחד עם זאת, שעה שלעניין ביצועו של צו הריסה מנהלי קבע מחוקק המשנה תקנות סדרי דין ספציפיות מתוקף סמכותו לפי סעיף 268 לחוק התכנון – תקנות התכנון והבנייה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), תש"ע-2010, הרי שלעניין הוצאת צו הריסה שיפוטי לא נקבעו תקנות מקבילות. מאחר שהבסיס להוצאתו של צו הריסה שיפוטי, הינו, בין היתר, הפרתו של צו הפסקה שיפוטי המבוסס על הוכחת קיומה של עבירה של ביצוע עבודה או שימוש במקרקעין ללא היתר, לפי סעיף 204 לחוק התכנון, גם אם לא מוגש כתב אישום, ניתן ללמוד שמדובר בהליך מעין פלילי ולכן גם דרכי ההמצאה של מסמכים למי שהצו מופנה כלפיו צריכות להיגזר מעובדה זו. לטעמי, משנמנע שר המשפטים מלהתקין תקנות מקבילות של סדרי דין להליך של צו הריסה שיפוטי, במובחן מצו הריסה מנהלי, יש לפנות לסדרי הדין של המטריה הקרובה ביותר, שהיא במקרה זה ההליך הפלילי ולא ההליך האזרחי. על קביעה זו גם מקרינה גם העובדה שהוצאת צו הריסה מהווה פגיעה חריפה ולעתים בלתי הפיכה בזכות הקניין של בעל הזכות או הזיקה למבנה שאותו מבקשים להרוס, שהיא זכות בעלת מעמד חוקתי.

8. לאור קביעה זו והוראת סעיף 2 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החסד"פ) יש לפנות להוראות החסד"פ ותקנות סדר הדין על פיו, לעניינה של המצאה, כולל המצאה של הזמנה לדיון. סעיף 237 לחסד"פ קובע כדלקמן:

"(א)מסמך שיש להמציאו לאדם לפי חוק זה, המצאתו תהיה באחת מאלה:

(1)במסירה לידו; ובאין למצאו במקום מגוריו או במקום עסקו לידי בן משפחתו הגר עמו ונראה שמלאו לו שמונה עשרה שנים, ובתאגיד ובחבר בני-אדם במסירה במשרדו הרשום או לידי אדם המורשה כדין לייצגו;