ע"פ 6044/13 מ.א.ש. נגד מדינת ישראל

1. ביום 1.1.2013 סמוך לשעה 03:00 בבוקר, הגיע המערער יחד עם חברו בשם חמאדה (להלן: חמאדה או החבר), במכונית אל מועדון "לאס וגאס" באזור התעשיה ירכא, לאחר שנודע לו כי בין חבר אחר שלו, המכונה אבו עלי, לבין אדם נוסף התפתח דין ודברים.

           המערער וחמאדה יצאו מהרכב כשהם מחזיקים בקבוקי בירה ריקים ושברו אותם, והמערער דרש לדעת מי מהמתקהלים פגע באבו עלי, תוך שהוא מקלל את אנשי ירכא. התפתח ויכוח בין המערער לאנשים שהתקהלו במקום, אשר בתגובה להתנהגותם הבריונית של המערער וחברו, החלו להכוכת את המערער. או-אז נכנס המערער למכונית והחל לנסוע במהירות ובפראות, תוך סיכון אנשים שהיו במקום ואשר נאלצו לברוח על מנת להימנע מפגיעה. המערער, שנהג ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, פגע בשלושה אנשים ובאחת המכוניות שהייתה במקום, ונציין כי פגיעתם של הנ"ל היתה קלה יחסית. בהמשך, נסע המערער במהירות ובפראות לעבר אדם ושמו מ. ר., שעמד על אי תנועה שהפריד בין המסלולים. מ. נתלה על מכסה המנוע והחזיק בו, אך המערער המשיך בנסיעה תוך שהלה תלוי על מכסה המנוע, עד שפגע בשלט פרסום שהיה על אי התנועה. כתוצאה מהפגיעה נזרק מ. אל הנתיב הנגדי ונגרמו לו חבלות חמורות בגינן הובא לבית החולים ואושפז למשך כשבועיים. המערער נסע מהמקום, ובדרכו פגע בצעיר נוסף ובדלת של מכונית אחרת.

           לאחר כל אלה חזר המערער למקום כשהוא נוהג במהירות ובפראות ומסכן את האנשים שהיו במקום. הנוכחים השליכו אבנים ובקבוקים לעבר המכונית, והמערער  נמלט מהמקום והחנה את המכונית במטע זיתים סמוך לישוב ג'דידה מכר. זמן קצר לאחר האירועים המתוארים לעיל, התקשר המערער לאחד האנשים בהם פגע, מבעלי המועדון, ואיים כי יפגע בו ובאנשי הכפר. למחרת התקשר המערער אליו שוב, ואמר שאם היתה לו משאית היה פוגע בכל אנשי ירכא.

           על אף שהמערער ידע כי הוא דרוש לחקירה, הוא התייצב לחקירה רק ביום 15.1.2013, לאחר שחברו חמאדה שוחרר ממעצרו.

2. אלה העובדות כפי שנקבעו בהכרעת דינו של בית משפט קמא, ואשר ברובן חופפות את העובדות שנטענו בכתב האישום שיוחס למערער, שהודה בחלק נכבד של העובדות. בגין כך הורשע המערער בביצוע העבירות הבאות: גרימת חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק או חוק העונשין) (בית המשפט זיכה את המערער מעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיפים 329(א)(1)+(2) לחוק העונשין); 3 עבירות של תקיפה הגורמת חבלות של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין; תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין; 4 עבירות של הפקרה לאחר פגיעה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה); עבירה של הפקרה לאחר פגיעה לפי סעיף 64א(ג) לפקודת התעבורה; נהיגה ללא רשיון נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; נהיגה ללא ביטוח חובה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970; איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין; ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

           בית משפט קמא השית על המערער עונש של 5 שנות מאסר בפועל ושנה אחת על תנאי למשך 3 שנים, פסילה מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה למשך 3 שנים מיום סיום ריצוי המאסר, ו-40,000 ₪ פיצוי למ. ר..

           על הכרעת הדין וחומרת העונש נסב הערעור שבפנינו.

3. הכרעת הדין: המערער טען כי עומדת לו הגנת הכורח, משקיבל בית משפט אתגרסתו כי הוכה על ידי האנשים שהיו במקום וכי במהלך האלימות שהופעלה נגדו איבד את נעלו. לטענת המערער, הדבר מעיד על הסכנה הממשית בפניה עמד, וכי נדחף למכונית והתכוון לברוח מההמון. לטענתו, העובדה שהמכונית בה נהג פגעה במספר אנשים שעמדו בקרבתו, מצביעה על כך שהאנשים היו פזורים מסביבו כך שלא עמדה לו האפשרות לברוח רגלית. לכך יש להוסיף, כי המערער היה תחת השפעת אלכוהול, ועל פי העדויות שהובאו מטעם המאשימה נדף ממנו ריח של אלכוהול וחברו חמאדה היה אף הוא שתוי. עוד טען המערער, כי עומד לזכותו הסייג של הגנה עצמית, הגם שסייג זה לא נטען בתשובתו לכתב האישום. לטענתו, הוא הותקף באכזריות על ידי המון אנשים שהיו מצויידים במקלות, באלות ובסכין, ומשהיה נתון בסכנה ממשית ומוחשית לא עמדה בפניו ברירה אלא לברוח מהמקום, והשפעת המשקאות המשכרים שללה ממנו את אפשרויות הבחירה בחלופות אחרות. למיצער, טען המערער, כי גם אם כל אחד משלושת הסייגים של "כורח" "שכרות" ו"הגנה עצמית" אינו עומד לזכותו בבדידותו, הרי ששילובם של שלושת אלה יכולים יחדיו להביא לפטור מאחריות פלילית.

4. דין הטענה להידחות.