ע"פ 6040/14

השופטת ע' ברון:

1. לפנינו ערעור על גזר הדין ב-תפ"ח 1567-11-12 מיום 15.6.2014, שניתן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטים נ' זלוצ'ובר, י' רז-לוי וש' פרידלנדר). המערער הורשע בהסדר טיעון בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, נשיאת נשק, חברות בארגון טרוריסטי ופעולה ברכוש למטרות טרור, ונגזרו עליו שבע שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, לבל יבצע את העבירות שבהן הורשע או עבירות ביטחון מסוג פשע. הערעור שלפנינו נסוב על חומרת עונש המאסר בפועל שהושת על המערער.

כתב האישום וגזר הדין

2. נגד המערער, תושב עזה יליד שנת 1968, הוגש כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, הכולל שני אישומים (להלן: כתב האישום). על פי העובדות המתוארות באישום הראשון, המערער היה חבר בארגון פת"ח – שהוכרז על ידי ממשלת ישראל ביום 30.1.1986 כארגון טרוריסטי לפי פקודת מניעת טרור, התש"ח-1948 (להלן: פקודת מניעת טרור) – משנת 1989 ועד סמוך לשנת 2004. עובר ליום 6.3.2003 קָשַר המערער קֶשֶר עם שלושה פעילי פת"ח נוספים (ארבעתם יחד להלן: הקושרים) לבצע ירי לעבר טנקים של צה"ל, ששהו בקרבת מסגד בעיר ג'בליה שברצועת עזה. הקושרים היו חמושים ברובים מסוג קלצ'ניקוב ובמחסניות, כשרובהו של המערער היה טעון במחסנית אחת ובידיו שתי מחסניות נוספות. במסגרת הקשר ולשם קידומו, ירו הקושרים יריות אל עבר הטנקים, כשהמערער ירה כעשרה כדורים, ובהמשך אותו יום חזרו על מעשה זה פעם נוספת. כאשר נורתה לעברם אש בחזרה מתוך הטנקים, ברחו הקושרים מהמקום והסתתרו, תוך שהם יורים כדורים נוספים. בגין מעשים אלה הואשם המערער בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין; וחברות בארגון טרוריסטי, לפי סעיף 3 לפקודת מניעת טרור.

           על פי העובדות המתוארות באישום השני בכתב האישום, בחודש יולי 2012 התגייס המערער לגדודי עבד אלקאדר אלחוסיני, אחד הפלגים הצבאיים השייכים לארגון גדודי חללי אל-אקצא – שהוכרז על ידי שר הביטחון ביום 28.11.2002 כהתאחדות בלתי מותרת לפי תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, לרבות כל פלגיו. במסגרת פעילותו בארגון שימש המערער כאחראי על הוועדה החברתית באזור צפון עזה, ובתוך כך חילק קופונים ומזון למשפחות של שהידים וכן סייע לבני אותן משפחות לקבל דרכונים, במטרה לתגמל עבור ביצוע מעשי טרור. המערער אף גייס פעיל נוסף לשורות הארגון. בגין מעשים אלה הואשם המערער בחברות בארגון טרוריסטי, לפי סעיף 3 לפקודת מניעת טרור; ובפעולה ברכוש למטרות טרור, לפי סעיף 8 לחוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005 (להלן: חוק איסור מימון טרור).

           בהכרעת הדין, שניתנה ביום 27.3.2014, הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, על שני האישומים שנכללו בו, על יסוד הודאתו בעובדות במסגרת הסדר טיעון.

3. בגדרי גזר הדין פירט בית המשפט המחוזי את הטיעונים לעונש שהשמיעו לפניו הצדדים. המשיבה ביקשה להעמיד את מתחם הענישה על 15-13 שנות מאסר בגין האישום הראשון, ועל 10-6 שנים בגין האישום השני, ולגזור על המערער עונש מאסר מצטבר המצוי ברובד העליון של כל מתחם, וכן מאסר על-תנאי וקנס; לעומת זאת, המערער טען כי מתחם הענישה ההולם הוא 6-2 שנות מאסר בגין האישום הראשון, ועד שנתיים מאסר בגין האישום השני.

           בית המשפט המחוזי עמד על כך שהערכים החברתיים הנפגעים מעבירות ביטחון הם "הערכים הבסיסיים ביותר לקיומה של חברה מאורגנת – ביטחונו הפיזי של הציבור בכללותו, ועצם ריבונותה של המדינה". עם זאת צוין, ביחס לאישום הראשון, כי יש משמעות לכך שהירי בוצע לעבר לוחמים ברצועת עזה ולא לעבר אזרחים בישראל; וכן לכך שהאישום בגין ניסיון לרצח, שהופיע בכתב האישום המקורי, הושמט בכתב האישום המתוקן. עוד צוין כי קיימות נסיבות מחמירות הקשורות בביצוע העבירה (לפי סעיף 40ט לחוק העונשין), ובהן היותה מתוכננת, חלקו הפעיל והמרכזי של המערער בביצועה, ויכולתו להבין את מעשיו ולהימנע מהם. ביחס לאישום השני הודגש בגזר הדין, כי אמנם מדובר בסיוע לאלמנות ויתומים ולא לפעילי הטרור עצמם, אך זאת במסגרת חיזוק של ארגוני הטרור וטיפוח פעילותם.