ע"פ 59519-01-16 אשד ואח' נ' מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית משפט קמא מיום 29.1.16, במסגרתה נדחתה בקשה להתיר צו איסור פרסום על פרטי המקרה ושמו של המערער.

עניין טכני טרם דיון לגופו של עניין, נוגע למסלול המשפטי, שכן התיק נפתח כערעור והועבר לדיון בפני הרכב, אלא שבהתאם לסעיף 70ד לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, מדובר בערעור אשר אמור להתברר בפני דן יחיד, ומשכך, קיימתי היום דיון במעמד הצדדים. יש לבטל אפוא את הדיון הקבוע בפני ההרכב.

לגוף העניין – שמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בהחלטה וכן במסמכים השונים שהוצגו, ולא מצאתי כל עילה בגינה קיימת הצדקה לאסור את פרסום שמו של המערער או פרטים מזהים לגביו, או לגבי התיק.

הנמקה ראשונה, קשורה בכך כי לאורך כל "חייו של התיק" לא ניתנה החלטה בדבר איסור פרסום, כך שהחלטת בית משפט קמא לא שינתה דבר וחצי דבר, אלא הותירה את אותה סיטואציה על כנה. הווה אומר, ניתן היה לפרסם לאורך כל שנות המשפט את הדברים, חלקם אף פורסמו כפי שאבהיר בהמשך, ומשכך, אין מקום להידרש לכך כעת. זאת ועוד, יש טעם בטיעון הפרקליטה, לפיו דווקא לאחר הכרעת הדין המרשיעה אשר ניתנה על-ידי בית המשפט, יש אינטרס ציבורי משמעותי בפרסום שמו של המערער ופרטי המקרה, וגם לכך אדרש מיד.

הנמקה שנייה, השזורה בהנמקה הראשונה, קשורה לאותם פרסומים שהיו עד כה. אבהיר, כי במקביל לתיק שנוהל בבית משפט קמא, מתנהל תיק דומה במהותו בבית המשפט המחוזי, שהוא תולדה של תכנית תחקירים טלוויזיונית (כלבוטק). בית המשפט העליון קבע בשורה של החלטות כי מקום בו "הסוסים יצאו מן האורווה" לא ניתן להידרש לשאלת איסור הפרסום "בדיעבד". בנסיבות אלה, ממילא, כל החלטה שתצא תחת ידו של בית המשפט, תהיה בעלת היבט תיאורטי.

הנמקה שלישית, קשורה לטיבם של האישומים בהם הורשע המערער. מדובר בשורה של עבירות מין, לחלוטין לא קלות, אשר בוצעו אגב מעשי מרמה, ואם ניתן להצביע על תיק בו קיים אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה להזהיר את הציבור, הרי שזהו התיק שלפנינו. מכאן, שאף אם התיק היה מתנהל באיסור פרסום, ולא כך הם פני הדברים, היה מקום להתיר את הפרסום נוכח האינטרס הציבורי באזהרת הציבור.

הנמקה רביעית, קשורה לטיעון המערער, לפיו היה ויפורסמו פרטי המקרה, ייגרם נזק לבנותיו הקטינות.

עיון בסעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט, הדן בשאלת איסור פרסום שמו של חשוד (במאובחן מנאשם), קובע כי על-מנת לאסור פרסום שם של חשוד, יש לעמוד במבחן כפול. הראשון, הוכחת קיומו של נזק חמור, היה ויפורסם השם; והשני – העדרם של אינטרסים נוגדים הגוברים על הנזק שייגרם לחשוד.

אם זהו המבחן שקבע המחוקק לעניינו של חשוד שטרם הוגש לגביו כתב אישום, ברור כי המבחן בעניינו של נאשם מורשע – משמעותי עוד יותר. בענייננו, נטען כי ייגרם נזק לבנותיו הקטינות של המערער, אולם אני רחוק מלקבוע כי התשתית לצורך טיעון זה הוכחה, ולטעמי - גם אם ניתן להניח כי ייגרם נזק, הוא אינו חורג מגדרו של נזק "רגיל". אזכיר, כי בהחלטתו המנחה של בית המשפט העליון בעניין תורג'מן (בש"פ 5759/04) דובר על עבריין מין אשר היה אב לארבעה ילדים, ולמעט ביחס לילדה אחת, דחה בית המשפט העליון את הטענה בדבר קיומו של נזק חמור.