ע"פ 5885/15, מ.א. נ' מדינת ישראל

השופט י' עמית: 

           הערעור שבפנינו נסב על הרשעתו של המערער, יליד 1950, ברצח אשתו (להלן: המנוחה).

1. כתב האישום בו הורשע המערער חושף מציאות קשה בה היה שרוי. המנוחה סבלה מבעיות נפשיות קשות, דיכאונות ומחלות, וכן צרכה אלכוהול באופן לא מבוקר. המנוחה סבלה מהתקפים פסיכוטיים בגינם אושפזה פעמים מספר, ועל פי עדויות ילדיהם המשותפים של בני הזוג – התומכים במערער לאורך כל הדרך – היא נהגה להקניט, להעליב ולהשפיל את המערער.

           בני הזוג חיו בחדרים נפרדים בדירה משך שנים ארוכות. בשלב מסוים עזב המערער את הבית, אך חזר כעבור תקופה על מנת לטפל במנוחה ובבנו הבגיר.

           ביום 6.8.2013 הגישה המנוחה תלונה במשטרה כנגד המערער. בעקבות התלונה, המערער נעצר למספר שעות והורחק מהבית לחמישה ימים. לגרסת המערער ובתו, אותו אירוע ערער את שלוות רוחו של המערער, אשר חשש מאוד כי ייעצר בשנית ושוב יורחק מביתו, וכי בשל כך הוא עשוי לאבד את מקום עבודתו, ששימש עבורו מקום מפלט ועוגן של יציבות. 

           ביום 24.11.2013 נתפתח ויכוח בין בני הזוג, והמנוחה אמרה למערער, תוך שהיא אוחזת בטלפון, כי היא מדווחת למשטרה שהוא מאיים עליה. המערער ניגש למטבח, והוציא מהמגירה סכין חיתוך בשר עם להב של 30 ס"מ, שאותה הגדיר המערער עצמו כ"סכין הכי קטלנית". המערער אחז בסכין מאחורי גבו והמשיך בוויכוח קולני עם המנוחה. כעבור כעשר דקות, שאלה המנוחה את המערער מה הוא מחזיק מאחורי גבו. לגרסת המערער, בשלב זה "לא חשבתי הרבה מה אני עושה, פשוט מאוד טירוף, טירוף, לא יודע איך להסביר את זה" – המערער החל לדקור את המנוחה תוך שהיא צועקת כי לא התקשרה באמת למשטרה, והוסיף לדקור אותה כעשרים פעם, עד שנפלה לרצפה כשהיא שותתת דם. לאחר מכן יצא המערער לחדר אחר, שם דקר עצמו מספר דקירות בצווארו. בחלוף כשעתיים התקשר לבנו, הודיע לו כי דקר את המנוחה והיא אינה עוד בחיים. כאשר הגיעו אנשי מד"א לדירה, איים עליהם המערער בסכין כי יהרגם, ואז הגיעו שוטרים והשתלטו עליו.

2. הלכה למעשה, ניתן לומר כי מרבית העובדות בתיק שבפנינו אינן שנויות במחלוקת. בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי דברי המערער במשטרה ובבית המשפט "נאמרו בגילוי לב, בפתיחות" וכי המערער "חשף את צפונות לבו ומחשבותיו". לאחר שמיעת הראיות, מצא בית משפט קמא לדחות את טענות המערער כי קונטר על ידי המנוחה וכי לא נתמלא בו היסוד של "החלטה להמית". המערער הורשע ברצח ונדון למאסר עולם.

           על כך נסב הערעור שבפנינו.

3. כתב הערעור אוחז 62 עמודים, והסניגור המלומד לא הניח ידו מכל בדל אמירה ועובדה על מנת לשכנע אותנו כי יש להמיר את עבירת הרצח בה הורשע המערער בעבירת הריגה. משהאריך המערער בטיעונו, נקצר אנו בדברים ונציג את עיקר טיעונה של ההגנה במספר משפטים.