ע"פ 5880/14 טלאל אלקרניאוי נ' מדינת ישראל

 השופט י' עמית:

1. המערער שבפנינו הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בשלושה אישומים הקשורים כולם לעבירות סמים ולפעולתו של סוכן משטרתי מולו.

           על פי האישום הראשון, ומבלי להידרש לפרטי הפרטים של האישום, הסוכן פנה למערער והשניים סיכמו כי המערער ימכור לסוכן סם מסוכן מסוג חשיש בכמות של אוקה (=12 פלטות) במחיר של 16,500 ₪. לאחר מכן הגיעו המערער ונאשם נוסף למקום המפגש, והמערער ניגש לרכב בו ישב הסוכן והציע לו לרכוש 400 גרם קוקאין במחיר של 380 ₪ לגרם. הסוכן אמר שישקול זאת, ושאל את המערער לעניין האוקה, והמערער השיב כי עליו לנסוע לשם כך למישהו בשגב שלום בשעות החשיכה. בהמשך התקשר הסוכן מספר פעמים למערער על מנת לברר את מועד ביצוע העסקה, והמערער הודיעו כי העסקה תבוצע בשעות החשיכה, ובהמשך הודיעו כי מועד ביצוע העסקה נדחה.

           בגין אישום זה הורשע המערער בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 199(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ובניסיון לסחר בסם מסוכן לפי סעיפים 13 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים) + סעיף 25 לחוק העונשין.

           האישומים השני והשלישי מתארים בפירוט שאיני רואה להידרש לו, שתי עסקאות סמים שנערכו בהפרש של 8 ימים, ובשתיהן רכש הסוכן, בכל אחת מהעסקאות, קוקאין במשקל 50 גרם תמורת 19,000 ₪. בגין שני אישומים אלו הורשע המערער בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א) + (ג) לפקודת הסמים ובסחר בסם מסוכן לפי 13 + 19א לפקודת הסמים.

           בגין כל אלה השית בית משפט קמא על המערער עונש מאסר בפועל של 42 חודשים והפעיל מאסר מותנה בן 12 חודשים, מתוכם 4 חודשים בחופף. סך הכל הושתו על המערער 50 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה על פקודת הסמים; קנס בסך 20,000 ₪ או 200 ימי מאסר תמורתו, ופסילה מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה במשך 12 חודשים.

           על הכרעת הדין וגזר הדין נסב הערעור שבפנינו.

2. המערער הלין על כך שלא נחקר במשטרה אודות האישום הראשון. כאמור, המערער הורשע באישום זה גם בעבירה של ניסיון, אך לטענתו היה מקום להרשיעו רק בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע. לשיטת המערער, העובדות המתוארות באישום הראשון אינן מהוות עבירה של ניסיון אלא הכנה לביצוע עבירה, באשר מעובדות האישום לא ניתן ללמוד על תוכנית קונקרטית לעבירה של סחר בסם מסוכן, אין אינדיקציה למקור הסמים, ואין ראיות לגבי העברתם, החזקתם וכיוצא בזה.

           לגבי אישומים 2 ו-3 טען המערער כי מהעובדות, כפי שנקבעו על ידי בית משפט קמא, עולה כי מעשיו מתמצים בעבירה של תיווך בסם מסוכן, להבדיל מעבירה של סחר בסם. זאת, באשר לא הוכח מי הבעלים של הסם ומי קיבל את הכסף עבור הסם. בהקשר זה הלין המערער על כך שהמשיבה לא צרפה לרשימת עדי התביעה את נאשם 3, שדינו נגזר בהסדר טיעון, ואשר עדותו יכולה הייתה לשפוך אור על חלקו של המערער בפרשה.