ע"פ 58339-07-15

השופטת י. רז- לוי

ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט אמיר דורון) בת"פ

7640-06-13 במסגרתו הורשע המערער לאחר ניהול הוכחות בעבירה של תקיפת זקן - עבירה לפי סעיף 368ו(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 ועבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק, שבוצעו כלפי אביו. לאחר הרשעתו נגזר דינו של המערער לעונש של 4 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, מאסר מותנה, קנס בסך 2000 ₪ ופיצוי למתלונן- האב , בסך 3000 ₪.

רקע

1.המערער החזיק בכספים בסכום לא מבוטל עבור אביו הקשיש לטענתו, מאחר ולדבריו אביו נטה לבזבזם ומחשש שהאב יוותר חסר כל. לטענת המערער, חלק מן הכספים המצויים בחזקתו מגיעים לו, זאת לאור הסכמה קודמת בינו לבין האב.

2.בין המערער לבין אביו – המתלונן נתגלע סכסוך, לאחר שהאב דרש שיוחזרו לו הכספים האמורים. עקב אותו סכסוך פנה אביו של המערער לעורכת דין בעיר דימונה בה הוא מתגורר, זאת במסגרת תכנית "שכר מצווה" של לשכת עוה"ד, כדי שזו תסייע בידו להחזיר את הכסף שהיה מצוי אצל המערער.

ביום 02.06.13 בעקבות פנייתו של האב, שוחחה עורכת הדין עם המערער וביקשה ממנו להסדיר את הסכסוך עם האב ולהשיב לו את הכספים בטרם פנייה לערכאות משפטיות. אין חולק, כי בהמשך לאותה שיחה וזמן קצר לאחריה, היה מפגש בין המערער לבין אביו בסמוך למועדון הקשיש בדימונה שם שהה האב באותה העת.

המערער אישר, כי באותו יום לאחר השיחה עם עורכת הדין נסע ברכבו סמוך למועדון בו שהה אביו ולפתע הבחין באב עומד מחוץ למועדון. האב סימן לו בתנועת נזיפה ואז המערער עצר את רכבו, פתח את החלון ושאל את האב מדוע הוא נוהג כך. בהמשך יצא המערער מהרכב ובינו לבין האב התפתח עימות מילולי.

המערער שלל כל אלימות או איומים כלפי האב והדגיש, כי אותו מפגש בינו לבין האב היה מקרי. המערער חזר וטען שהאב סיכם אתו בעבר, כי הוא ייקח אחריות על אותם כספים וזאת בשל כך שלאב יש, בין היתר, בעיה של שתיית אלכוהול. עוד טען, כי קיבל ייפוי כוח נוטריוני מהאב על מנת לנהל את כספיו ואת ענייניו, וכי המערער הוא שתמך באב כספית במשך שנים ואף סייע לו בהגשת תביעה נגד הביטוח לאומי, זאת לאחר שהאב קיבל אירוע מוחי במהלך עבודתו. המערער הדגיש, כי אחותו היא שמסיתה את האב כנגדו והיא זו שיזמה את התלונה. וראיה לכך היא העובדה שכאשר המערער הגיע מיוזמתו למשטרה ראה שם את אחותו מוסרת את הדברים לשוטר, במקום האב. עוד טען המערער, כי בשל אותו סכסוך האב חוזר ומגיש נגדו תלונות מתלונות שונות.

3.בית המשפט קבע בהכרעת דינו (מיום 25.11.14), כי באותו מפגש המערער תקף את אביו בכך שתפס אותו בגרונו וחנק אותו ואף אמר לו, בין היתר: "פה זה המוות שלך. אני הורג אותך"; וכי אותה תקיפה גרמה לאב סימנים אדומים בצוואר. נוכח כך הורשע המערער בעבירות של תקיפת זקן ואיומים.

4.בית המשפט קמא מצא ליתן אמון בעדות האב, תוך שדחה בחוסר אמון את גרסת המערער. בית המשפט היה ער לכך שעדות האב לעניין התקיפה עצמה היא למעשה עדות יחידה שכן לא היו עדים למפגש בין המערער לאב, והיה מודע לקושי הספציפי בעדות האב, אדם קשיש, יליד 1946, אשר עבר אירוע מוחי מספר שנים קודם לכן. בית המשפט אף ציין, כי מעדות האב ניכר היה שלעתים הוא התקשה להיזכר בנתונים או להבהיר את עצמו והיה מבולבל, תוך שהוא מתייחס לסתירות בעדות האב, לגילו, מצבו הבריאותי והקשיים ביחס לכושרו המנטלי של האב.

5.לאחר ששקל כל אלו מצא בית המשפט קמא ליתן אמון בעדות האב – במיוחד ביחס לליבת עדותו. צוין, כי גם אם האב איבד ריכוז במהלך הדיון לאור העובדה שהתרגש ממעמד העדות והתעייף ולעתים אף התבלבל בתשובותיו והתקשה בדיבור, הרי עדיין ביחס לליבת הדברים חזר ומסר את עדותו בצורה מפורטת וברורה : "הגם שעדות המתלונן ניתנה באופן שלעתים התקשה להיזכר בנתונים או להבהיר את עצמו לא מנע הדבר מבית המשפט להתרשם, כי בליבת תיאורו את האירוע המיוחס לנאשם בכתב האישום, לא נפל פגם" (עמוד 93 שורות 12 – 14).

6.בית המשפט הדגיש, כי חלק מקביעת מהימנותו של עד, לרבות מתלונן, הוא האופן בו מתרשם בית המשפט מהעדות אותה שמע. קביעת המהימנות נעשית על פי בחינת ההיגיון הפנימי והחיצוני של העדות עצמה ולא על בסיס ההתרשמות בלבד. במקרה זה בסיכומם של דברים, האב זכר את פרטי האירוע ולא נפגמה יכולתו למסור תיאור מפורט של הדברים שחווה. עוד הודגש, כי האב עמד על דבריו גם לאחר חקירה נגדית ממושכת ובחקירתו הנגדית ניתן היה להתרשם מאמיתות הדברים לאור הטון בו מסר את הדברים והאופן בו הדגים פעמים רבות את אופן התקיפה.

7.בהכרעת הדין צוין, כי המערער ואף אחיו שהובא כעד הגנה מטעמו, ניסו להעביר מסר לבית המשפט כי האב הינו אלכוהוליסט כבד ולכן אין להאמין לגרסתו, לקראת סיום ההליך אף הגיש המערער בקשה לקבלת תיקו הרפואי של האב מבית החולים, בקשה אשר נדחתה על ידי בית המשפט. שכן, גם אם האב היה בעבר אלכוהוליסט, הרי עדותו בבית המשפט נמסרה בצורה עקבית וברורה.

8.בית המשפט קבע, כי עדות המתלונן מחוזקת בראיות נוספות, ובכלל זה עדותה של מנהלת המועדון לקשיש בו היה מצוי האב באותה שעה, עדה שהינה עדה אובייקטיבית. עדותה מחזקת במידה רבה את דברי האב, זאת למרות שלא הייתה עדה לתקיפה עצמה. שכן היא מתארת כי האב התפרץ למשרדה בבכי באותו יום וכאשר היא שאלה אותו מה קרה, הוא סיפר לה שבנו תקף אותו ואיים עליו, וכי הדבר קרה מחוץ למועדון. האב הצביע לעדה על המיקום בו אירעו הדברים והאופן בו הבן תפס אותו וחנק אותו בצווארו, הדגים לה את אופן החניקה והראה לה סימנים אדומים בצווארו. בית המשפט מצא כי דברי האב למנהלת המועדון - רותי, מהווים למעשה אמרת קרבן אלימות אשר הינה ראיה קבילה ויש לה משקל.

9.עדות נוספת אשר בית המשפט מצא, כי היא מחזקת את עדות האב, הינה עדותה של עורכת הדין אליה פנה האב לצורך סיוע בפתרון הסכסוך הכספי עם המערער. בעדותה סיפרה על שיחת הטלפון שהייתה לה עם המערער, בה הציעה לו שיסדירו את הסכסוך לפני פנייה לערכאות, וכי תגובתו של המערער הייתה שאביו שיכור ומוציא את כספו על אלכוהול, וכי אין בכוונת המערער להשיב את הכספים. השיחה הייתה טעונה ולא נעימה והמערער שוחח אתה בכעס. זמן קצר לאחר אותה שיחה, העדה קיבלה שיחת טלפון ממנה למדה, כי המערער הגיע למועדון לקשיש בו שוהה האב ותקף אותו פיזית. העדה הדגישה, כי השיחה בה דווח לה על כך שהמערער תקף את אביו, הייתה סמוכה מאד לשיחת הטלפון שלה עם המערער - להערכתה כעשר דקות בלבד לאחריה.

בית המשפט ציין בהכרעת הדין, כי המדובר בשתי עדות שאינן קשורות לסכסוך, אשר העידו בצורה מהימנה, ועדותן מחזקת את גרסת המתלונן ואת הקביעה כי יש לתת את המשקל המלא לעדותו.