ע"פ 5827/14 מדינת ישראל נ' פלוני

השופט י' עמית:

1. בעקבות סכסוך שהתגלע בין המשיב, יליד 19.12.1995, לבין המתלונן, יליד 31.1.1996, הגיעו המתלונן וארבעה קטינים נוספים ביום 5.5.2013 סמוך לשעה 00:30 לביתו של המשיב וקראו לו לצאת החוצה. המשיב יצא מביתו כשהוא מצוייד בכלי חד ושוחח עם המתלונן ואחד מהאחרים. במהלך השיחה דחפו המתלונן ואחד האחרים את המשיב בכתפו, או-אז שלף המשיב את הכלי החד מכיסו ודקר את המתלונן בבטנו. כתוצאה מכך נגרם למתלונן פצע דקירה ברוחב 5 ס"מ שחדר עמוק לתוך הכבד וגרם לחתך ברוחב 4 ס"מ וליציאת חלק מהמעיים החוצה מגופו. המתלונן הוחש לבית החולים, שם עבר ניתוח דחוף.

           בשל מעשה זה הורשע המשיב, על פי הודאתו, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

2. בבואו לגזור את הדין, עמד בית משפט קמא על חומרת העבירה, ומנגד, התייחס לכך שהמשיב היה קטין בעת ביצוע העבירה ולתסקירים החיוביים של שירות המבחן, מהם עולה כי המשיב הקפיד על קיום קשר סדיר עם שרות המבחן תוך הפנמה של התכנים הטיפוליים, השלים את לימודיו והחל לעבוד. לסופו של יום, גזר בית משפט קמא על המשיב את העונשים הבאים: מאסר על תנאי למשך 12 חודשים לתקופה של שנתיים, שלא יבצע את העבירה בה הורשע; פיקוח קצין מבחן למשך שנה; התחייבות בסך 5,000 ₪ להימנע מכל עבירת אלימות למשך שנתיים; של"צ בהיקף של 70 שעות; ופיצוי למתלונן בסך 8,000 ₪.

           על קולת העונש נסב ערעורה של המדינה, שברוב הגינותה עתרה להשית על המשיב מאסר בפועל שירוצה בעבודות שרות, בהתחשב בקטינותו בעת המעשה ובכך שעשה כברת דרך משמעותית בהליך השיקומי. הסניגור המלומד טען, מנגד, כי המשיב כבר עלה על מסלול השיקום וכי השתת מאסר בפועל בדרך של עבודות שרות עלולה לקטוע את שיקומו.

3. דין הערעור להתקבל.

           לא נעלם מעינינו כי המשיב היה קטין בעת ביצוע העבירה (בערעור המדינה צויין בטעות כי היה מתחת לגיל 16 בעוד שהיה בן 17 וחצי, על סף הבגירות), ולא נעלמו מעינינו תסקירי שרות המבחן מהם עולה כי המשיב לא הסתבך בעבירות נוספות, הוא השלים לימודיו, עובד כיום ומנהל אורח חיים נורמטיבי. תחילתו של האירוע לא הייתה ביוזמתו של המשיב, והיו אלה המתלונן וחבריו שהגיעו אל ביתו של המשיב בשעת לילה מאוחרת. אך כנגד כל אלה, לא ניתן להתעלם מהמעשה האלים והקיצוני בו נקט המשיב, שהצטייד מבעוד מועד בחפץ חד, מה שמלמד על כוונתו לעשות בו שימוש. תגובתו של המשיב הייתה קיצונית ולא פרופורציונלית, המתלונן אמנם נותח ויצא מכלל סכנה, אך התוצאות יכולות היו להיות חמורות בהרבה. בתי המשפט חזרו והדגישו אין ספור פעמים כי יש להילחם ולהוקיע את "תת תרבות הסכין", ולכך יש ליתן משקל במסגרת שיקולי הענישה.

           במצב הדברים הרגיל דקירה בבטן היא מסוג המעשים בגינם ראוי להשית מאסר בפועל. אנו מקבלים אפוא את הערעור, כך שחלף השל"צ של 70 שעות שהושת על המערער (ואשר ביצועו עוכב לבקשת המדינה), אנו גוזרים על המערער מאסר בפועל של 6 חודשים, שבהתאם להסכמתה מראש של המדינה בערעור, ירוצו בעבודות שרות בהתאם לחוות דעת הממונה מיום 9.3.2015. אשר על כן, על המשיב להתייצב ביום 15.7.2017 בשעה 9:00 במרכז "מ.פ" בא.ע, לשם תחילת ריצוי עבודות השרות. יתר הוראות גזר הדין יישארו על כנם.

           מובהר בזה למשיב, כי כל חריגה מכללי עבודות השרות יש בה כדי להפסיק את עבודות השרות ולהוביל לריצוי העונש במאסר בפועל.