ע"פ 57448-05-16 חמודה נ' מדינת ישראל

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל שהוטל על המבקש, אשר אמור להתחיל בריצויו ביום א' הקרוב 25.9.16.

בית משפט השלום הרשיע את המבקש על סמך הודאתו בעבירה של החזקה ושימוש בסמים לצריכה עצמית וגזר עליו מאסר בפועל למשך חודש ימים והורה על הפעלת מאסר על תנאי בן 7 חודשים בחופף, כך שבסה"כ הוטלו עליו 7 חודשי מאסר לריצוי בפועל לצד רכיבי ענישה נוספים.

המבקש הגיש ערעור לבית משפט זה על חומרת העונש אשר נדחה כעולה מפסק הדין שניתן על ידי בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ביום 6.9.16. בית המשפט נעתר לבקשת ב"כ המבקש והורה על עיכוב ביצוע רכיב המאסר בפועל עד ליום 25.9.16 משזה טען, כי בכוונתו להגיש בקשה לרשות ערעור לבית המשפט העליון.

מנימוקי הבקשה עולה, כי המבקש הגיש באמצעות בא כוחו ביום 20.9.16 בקשת רשות ערעור יחד עם בקשה לעיכוב ביצוע, בכך שהפקיד את המסמכים במזכירות בית המשפט בנצרת, שאמורים להעבירם בתורם לבית המשפט העליון. עוד נטען, כי ממעקב שניהל ב"כ המבקש עם המרכז הארצי עולה, כי המסמכים טרם נתקבלו.

משכך, מבקש ב"כ המבקש להורות על הארכת עיכוב הביצוע ב- 10 ימים נוספים עד למתן החלטה על ידי בית המשפט העליון בהדגישו, כי סיכויי בקשת רשות הערעור הם גבוהים, כי המבקש ראוי לאמון וכי בתי המשפט נעתרו לבקשותיו הקודמות לעיכוב ביצוע.

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום לעכב את ביצוע עונשו של המבקש וכי דין הבקשה להידחות.

הלכה היא, כי יש לבצע את העונש מיד לאחר מתן גזר הדין, אולם לבית המשפט נתון שיקול דעת האם לעכב את ביצוע העונש. במסגרת החלטתו, על בית המשפט לתת דעתו לשיקולים כגון: חומרת העבירות בהן הורשע המבקש, נסיבות ביצוען, משכה של תקופת המאסר שנקבעה בגזר הדין, טיב הערעור וסיכוייו להתקבל, עברו הפלילי של המבקש, התנהגותו במהלך המשפט ונסיבותיו האישיות (ראו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל).

לאחר בחינת כלל השיקולים הצריכים לעניין במקרה דנן, המסקנה המתגבשת היא כי אין לעכב את ביצוע עונשו של המבקש.

אשר לסיכויי הערעור, סבורני, כי הם אינם מבטיחים.