ע"פ 5626-14 לנקין נ' מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' אינפלד) בת"פ 32681-07-11 מיום 6.7.2014, במסגרתו הושת על המערער עונש של 50 חודשי מאסר בפועל; 10 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירת סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), או כל עבירת אלימות פיזית כלפי גופו של אדם מסוג פשע; 6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); פסילה מלקבל ולהחזיק ברישיון נהיגה למשך 4 שנים מיום שחרורו; ו-11 חודשי פסילת רישיון נהיגה על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירת נהיגה בזמן פסילה, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה או כל עבירה של נהיגה רשלנית.

כתב האישום

1. נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין (להלן: עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה); הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודה; ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10(א)+62(1) לפקודה. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 12.7.2011 נהג המערער ברכב מסוג מאזדה (להלן: הרכב), בהיותו בפסילה ומבלי שהיה בידו רישיון בר תוקף, נגד כיוון התנועה ברחוב דב גור בעיר אשדוד. שוטרים שסיירו במקום ברכב משטרתי, שעל גגו פנס כחול מהבהב, קראו לו לעצור בצד, אך במקום לציית להוראתם פתח המערער בנסיעה מהירה ופרועה ברחובות העיר אשדוד. במהלך נסיעתו, עקף המערער כלי רכב בצורה מסוכנת מימין ומשמאל ואילץ אותם לסטות מנתיב נסיעתם; גרם להולכי רגל לזוז אחורה והצידה על מנת לא להיפגע; נכנס לצומת מבלי לתת זכות קדימה; חצה חמישה צמתים באור אדום תוך שהוא מסכן כלי רכב אשר חצו את הצומת באור ירוק; נסע על שטחי הפרדה, מדרכות ובניגוד לכיוון התנועה במטרה להתחמק מניידות המשטרה; התעלם מהוראות השוטרים שכרזו לו לעצור; ונמלט מניידות משטרה שחסמו את נתיב נסיעתו וכן מניידות שדלקו אחריו. נסיעתו של המערער באה אל קיצה כאשר ניסה להתחמק מאחת מניידות המשטרה על ידי ביצוע פניית פרסה פתאומית, או אז התנגשה הניידת ברכבו. המערער נמלט מהרכב לאזור השוק באשדוד, ולאחר מרדף רגלי נתפס על ידי השוטרים.

גזר הדין של בית המשפט המחוזי

2. ביום 24.3.2014 הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער, לאחר שמיעת הראיות, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, וביום 6.7.2014 גזר עליו את העונש האמור בפסקה 1 לעיל. בית המשפט המחוזי עמד על הפגיעה של עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה בערך החיים, בזכות לשלמות הגוף ובאינטרס לשמור על שלום הציבור ובטחונו. ביחס להתעלמותו של המערער מהוראות השוטרים ונהיגתו בשעה שרישיונו נפסל, נקבע שהתנהגות זו מבטאת פגיעה וזלזול בשלטון החוק. בית המשפט המחוזי מצא כי נסיבות ביצוע העבירה הן חמורות, בין היתר נוכח הסיכון הרב שנשקף לחיי אדם כתוצאה ממעשיו של המערער. בית המשפט עמד על כך שהמערער ביצע שורה של עבירות תעבורה חמורות במטרה להתחמק מנציגי שלטון החוק. בנוסף ציין בית המשפט, כי ניסיון ההימלטות של המערער נעשה בטבורה של עיר; בשעה הומה; במהירות גבוהה; בנסיעה פרועה; ובפרקי זמן ודרך ארוכים ומשמעותיים. בית המשפט קבע, כי חומרת מעשיו של המערער אף מתעצמת נוכח העובדה שנהג כאשר לא היה ברשותו רישיון נהיגה תקף וכאשר ידע שבית המשפט פסל אותו מלנהוג. נקבע כי אמנם הנזק שנגרם בפועל ממעשיו של המערער אינו במדרג חומרה גבוה ביחס לפוטנציאל שבמעשיו, אולם, העונש במקרים מסוג זה צריך להיקבע על פי הסיכון ולא לפי התוצאה. בית המשפט המחוזי עמד על מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מן הסוג שביצע המערער, וקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 30 ל-60 חודשי מאסר בפועל.

3. על מנת לקבוע את העונש המתאים למערער, בית המשפט המחוזי לקח בחשבון מספר נסיבות לקולה וביניהן, העובדה שזהו מאסרו הראשון; העובדה שהוא לא המרה את פיו של בית המשפט במהלך ניהול ההליך, לא הפר את התנאים המגבילים ולא הסתבך בעבירות נוספות; העובדה שמאז האירוע המערער השתדל לקיים אורח חיים נורמטיבי, עבד בקביעות ואף התארס; עדויות האופי לזכותו של המערער; וחלוף הזמן שעבר מאז ביצוע העבירות. לחומרה שקל בית המשפט המחוזי את עברו התעבורתי המכביד של המערער הכולל 51 הרשעות במגוון עבירות תעבורה, כאשר טרם מלאו לו 30 והוא אינו נהג מקצועי. עוד צוין לחומרה גיליונו הפלילי של המערער הכולל שלוש הרשעות, בין היתר בעבירות סמים, רכוש ואיומים. בנוסף, בית המשפט ציין, כי המערער לא הודה במיוחס לו, לא תרם לחסכון בזמן שיפוטי, לא לקח אחריות על מעשיו, והביע צער על "האירוע" באופן שעשה רושם מעושה ולא כנה. בית המשפט המחוזי לא מצא מקום להקל בעונש משיקולי שיקום בדרך של סטייה מהמתחם שקבע, שכן לא מצא כי מתקיים בעניינו של המערער שיקום ממשי או סיכוי טוב לכך. עוד קבע בית המשפט, כי המערער אינו מהווה סכנה לציבור במידה המצדיקה את הפעלתו של סעיף 40ה לחוק העונשין המאפשר לחרוג לחומרה ממתחם הענישה. עם זאת נקבע, כי התנהגותו של המערער הן בתיק זה והן בעבר, מלמדת על מידת מסוכנות המחייבת החמרה בענישה ולו בתוך המתחם. לנוכח כל האמור, בית המשפט המחוזי גזר את עונשו של המערער בתחילת השליש העליון של מתחם העונש ההולם, כאמור בפסקה 1 לעיל. מכאן הערעור שלפנינו.

הערעור

4. המערער טוען בערעורו כי בית המשפט המחוזי שגה בגזירת דינו והטיל עליו עונש החורג מעבר לעונש הראוי לאור נסיבות העניין ולאור כל העובדות והשיקולים הרלבנטיים. המערער סבור כי היה מקום לזקוף לזכותו במידה ניכרת יותר את נסיבותיו האישיות וביניהן, גילו הצעיר; עמידתו בתנאי השחרור; העובדה כי לא נפתחו לו תיקים נוספים מאז ביצוע העבירות מושא ערעור זה; העובדה שמדובר במאסרו הראשון; חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות; אורח חייו הנורמטיבי והעובדה כי הוא עומד להינשא. לדידו של המערער, בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ממשי להליך השיקום שעבר ולתמורות שחלו באורחות חייו ובתפיסותיו. לטענתו, שגה בית המשפט המחוזי משלא הורה על הכנת תסקיר בעניינו אשר היה עשוי לשפוך אור חיובי על שיקומו, ולסייע לו להשתלב בהליך טיפולי ושיקומי בליווי שירות המבחן. בנוסף, המערער סבור, כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר קבע שהוא לא הביע חרטה ולא נטל אחריות על מעשיו. לבסוף המערער טוען, כי נוכח מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות דומות היה מקום לקבוע לו מתחם ענישה נמוך יותר ולהפחית את עונש פסילת רישיון הנהיגה שנגזר עליו.