ע"פ 5622/08 מרדכי משה נ' מדינת ישראל

השופט י' דנציגר:

           לפנינו בקשה לקבלת חומרים לשם עריכת בדיקות. בקשה זו הוגשה במסגרת ערעור אשר הגיש המערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא מ' בן דוד, סגן הנשיא (בדימוס)נ' ממן והשופט ב' ארבל) בתפ"ח 1074/04 מיום 14.5.2008, בו הורשע המערער בשתי עבירות של רצח לפי סעיף 300 (א) (2)+(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק או חוק העונשין) וכן בעבירות בנשק לפי סעיפים 144(א) ו-(ב) לחוק; התפרצות לבנין שאינו מקום מגורים או תפילה לפי סעיף 407 (א) לחוק; חטיפה לשם רצח או סחיטה לפי סעיף 372 לחוק; שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402 (ב); גניבת רכב לפי סעיף 413ב (ב) לחוק; הצתה לפי סעיף 448 רישא לחוק; השמדת ראיה לפי סעיף 242 לחוק וכן שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק. בשל הרשעתו בעבירות אלה השית בית המשפט על המערער שני מאסרי עולם לריצוי במצטבר וכן חמש שנות מאסר בפועל לריצוי בחופף עם מאסרי העולם.

1.        על פי האישום הראשון, המערער החזיק ללא רישיון שני אקדחים. המערער התקין באקדחים משתיקי קול והתקנים מיוחדים המיועדים לקליטת ולאיסוף התרמילים הנפלטים מהאקדחים בעת ביצוע ירי. כן החזיק המערער תחמושת המתאימה לאקדחים ותחמושת המתאימה לכלי נשק אחרים.

           על פי האישום השני, המערער רצח את המנוח יעקב להב ז"ל (להלן: להב), אשר התגורר בשכנות אליו, וזאת מהטעם שהמערער "לא סבל אותו". ביום 22.8.2004 נפגש המערער עם להב, נסע עימו לאזור תעשייה בגליל והשניים נכנסו למבנה תעשייתי במטרה לבצע גניבה או פשע. בשלב מסוים, ובעודו עומד מאחורי להב, כיוון המערער אקדח שנשא אל ראשו של להב וירה ירייה אחת בראשו מטווח אפס וזאת במטרה להמיתו ומבלי שקדמה לכך התגרות. הקליע חדר לראשו של להב מאחור וגרם למותו.

           על פי האישום השלישי, המערער רצח את המנוח ראמי מוקטרן ז"ל (להלן: ראמי). ראמי פנה אל המערער ושאל אותו אם יוכל לסייע בידי ארוסתו לקבל אשרת כניסה לישראל. המערער ביקש להרוויח כסף קל על חשבון ראמי ועל כן השיב כי יוכל לתווך בינו לבין אדם נוסף, אשר בתמורה ל-5,000$ "יסדר" עבור ראמי את האשרה. ראמי הסכים לשלם 4,500$ והמערער שכנע את ראמי כי השניים יסעו לרמת הגולן במטרה לפגוש את האדם הנוסף. בהתאם, ביום 27.9.2004 נסעו המערער וראמי לרמת הגולן, ברכבו של ראמי, והמערער כיוון את ראמי אל אזור מבודד ביער אודם. בשלב מסוים שלף המערער אקדח, כיוון אותו אל ראמי וירה כדור אחד לעבר ראשו במטרה להמיתו ומבלי שקדמה לכך התגרות. הכדור חדר לראשו של ראמי והוא נפטר. המערער נטל את המעטפה עם הדולרים, הוציא את גופתו של ראמי מהרכב, הניחה לצד הדרך ועזב את המקום ברכב של ראמי.

2.        לפני בית המשפט המחוזי הודה המערער בביצוע העבירות שבאישום הראשון, והורשע בהן. באשר לאישום השני שעניינו הרצח של להב, המערער הציג לפני בית המשפט מספר גרסאות. בתחילה, במסגרת תשובתו לכתב האישום, המערער הודה בביצוע הירי אשר גרם למותו של להב, אך טען כי עשה כן כאקט של הגנה עצמית. כשנתיים לאחר מכן, במהלך המשפט, הגיש המערער "בקשה לחזור מהודיה" בה הוא טען כי מי שירה לעבר להב היה "אדם נוסף", אשר התלווה אליו ואל להב אל אזור התעשייה. המערער הוסיף וטען כי גם הוא עשה שימוש באקדח, אך הכדור האחד שירה פגע בקיר סמוך. המערער טען כי הוא לא חשף גרסה זו בתחילה בשל חוסר רצונו לפגוע באדם הנוסף, "שהינו בעל משפחה ואבא לילדים". בשלב מאוחר יותר, לאחר שבית המשפט התיר למערער לטעון טענותיו החדשות ולאחר שנשמעה עדותו של האדם הנוסף, שינה המערער את גרסתו בשלישית וטען כי הוא כלל לא נכנס למבנה, אלא המתין בחוץ עד שהאדם הנוסף יצא מהמבנה ואמר כי הוא ירה בלהב. בית המשפט דן בשלוש גרסאותיו השונות של המערער, דחה אותן אחת לאחת והרשיע את המערער בביצוע העבירות שבאישום השני. באשר לאישום השלישי, המערער הודה לפני בית המשפט כי כדור אשר נורה מנשקו הוא שגרם למותו של ראמי. אולם, המערער טען כי הכדור "נפלט" מהנשק בשגגה, במהלך קטטה שהתפתחה בינו לבין ראמי. בית המשפט דחה גרסה זו, קבע כי המערער גרם למותו של ראמי בכוונה תחילה והרשיעו גם בביצוע העבירות שבאישום השלישי.

3.        בהחלטתו מיום 14.5.2008 דן בית המשפט המחוזי בטענת המערער לפיה בעת ביצוע המעשים בהם הורשע הוא היה נתון במצב פסיכוטי בשל הפרעה דו-קוטבית ממנה סבל ובשל נטילת מינון יתר של תרופות נגד דיכאון. על בסיס עובדות נטענות אלה עתר המערער להשתת עונש מופחת, לפי סעיף 300א לחוק העונשין. בית המשפט דחה טענה זו ובגזר הדין שניתן באותו היום השית על המערער את העונשים שברישא.

4.        המערער ערער לבית משפט זה כנגד הרשעתו וכנגד העונש אשר הושת עליו. בערעורו העלה המערער טענה עובדתית חדשה אשר עומדת, אף לשיטתו, בסתירה לטענותיו לפני בית המשפט המחוזי. יצוין כי טענה זו הועלתה בנימוקי הערעור שהוגשו רק בשנת 2011, כשלוש שנים לאחר הגשת הערעור עצמו, וזאת לאחר ארכות רבות. על פי הטענה, המערער כלל לא היה מעורב במעשי הרצח בהם הורשע, וכלי נשקו לא שימשו לביצוע מעשים אלו. לשם הוכחת טענה זו הגיש המערער את הבקשה שלפנינו, במסגרתה הוא עותר כי נורה למשיבה להעביר לעיון מומחה מטעמו את כלי הנשק, משתיקי הקול, חלקי קליעים ופיסות המתכת הרלוונטיות. המערער מבסס טענתו לנחיצות בדיקות אלה על דו"ח של המכון למדע פורנזי מיום 13.11.2013, לפיה ניתן לבצע את הבדיקות האמורות חרף חלוף הזמן. הוא טוען כי ההתפתחות המדעית שחלה בשנים האחרונות מצדיקה בחינה מחודשת של טענותיו, זאת בהתאם לאמות המידה שבסעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי).

           המערער ציין כי נימוקי הערעור אשר הגיש "יפים לפי שעה בלבד", והם עשויים להשתנות בהתאם לממצאי הבדיקות הפורנזיות, ככל שבית המשפט יאפשר למערער לבצע בדיקות אלה.