ע"פ 55936-12-13 דורון(אסיר) ואח' נ' מ.י. פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה

1.בשנים 1996-2002 היו המערערים שבפנינו חברי קיבוץ שפיים (להלן: "שפיים" או "הקיבוץ"). המערער היה בעל תפקיד מרכזי בהנהלת הכספים של הקיבוץ, בין היתר, שימש בתפקיד מנהל מערכות המידע של הקיבוץ, היה מורשה חתימה מטעם הקיבוץ בחשבונות בנק של הקיבוץ, לרבות חשבונות בנק שבהם הפקיד הקיבוץ כספים שקיבל מפעילויותיו.

בכתב אישום שהוגש נגדו בשנת 2008 יוחסו למערער עבירות שונות ב- 4 אישומים. העבירות שיוחסו לו הינן: גניבה בידי מורשה (האישומים הראשון והשני), קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (האישום הראשון), רישום כוזב במסמכי תאגיד (האישומים הראשון והשני) מרמה והפרת אמונים בתאגיד (האישומים הראשון והשני). באישומים הנוספים, האישומים השלישי והרביעי, יוחסו למערער עבירות על פקודת מס הכנסה בקשר לפעילות המיוחסת לו באישום הראשון והשני. באישום הרביעי יוחסה לו עבירה על-פי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, אף זאת בקשר לפעילות באישומים הראשון והשני.

המערערת מס' 2, אשתו של מערער מס' 1, הואשמה בשני אישומים, באישום השני הואשמה בסיוע לגניבה בידי מורשה וכן בעבירת גניבה, באישום השלישי הואשמה בסיוע לנאשם להתחמק מתשלום מס.

לאחר שמיעת ראיות מורכבת וממושכת שהתפרשה על פני קרוב ל- 3 שנים, הורשע המערער בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בית המשפט קבע כממצא עובדתי, כי סכום הכסף אותו גנב המערער בשנים 1996-2002 עומד על כ- 16.5 מיליון ₪. מתוך זה הוחזרו לקיבוץ 7,250,000 ₪.

באשר למערערת היא הורשעה, כאמור, רק בעבירה שיוחסה לה באישום השני, סיוע לגניבה בידי מורשה וגניבה. מהעבירה שיוחסה לה באישום השלישי – זוכתה.

בית משפט קמא הטיל על המערערים את העונשים כדלקמן:

על המערער מס' 1 – הוטלו 8.5 שנים מאסר לריצוי בפועל, קנס בסך של 1.5 מיליון ₪ או 15 חודשי מאסר תמורתם ופיצוי לקיבוץ שפיים בסך של 500,000 ₪.

על המערערת 2 – הוטלו 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, קנס בסך של 100,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתם, פיצוי בסך 100,000 ₪.

2.הערעור שבפנינו נסוב מלכתחילה הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. כבר בפתח הדיון בפנינו הסתבר כי למעשה הסנגור חולק בעיקר על היקף הסכומים שמדובר בהם בהבדל מעצם ביצוע העבירות. הסנגור הציג בפנינו מסמך אותו כינה "תרשים זרימה" של הכספים ועל בסיס מסמך זה טען, כי למעשה הכספים שהוצאו מחשבונות הקיבוץ, שעל הוצאתם לא היתה מחלוקת, הוחזרו בדרך כזו או אחרת לקיבוץ. הטעות העיקרית בפסק הדין עליה הלין הסנגור היתה, כי בית המשפט נמנע מקביעה מדויקת באשר להיקף הסכומים שנגרעו בסופו של יום מחשבונות הקיבוץ. התביעה שגתה, כך לטענת הסנגור, בכך שלא הציגה חוו"ד מומחה מטעמה באשר להיקפו של הסכום שנגרע. ההגנה מצידה הגישה את חווה"ד של רוה"ח עופר אלקלעי, אולם בית המשפט לא קיבל את מסקנותיה של חוו"ד זו וכפועל יוצא מכך, כאמור, לא היה ממצא של ממש באשר להיקף הכספים שנגנבו. מלכתחילה, הטענה היתה כי להיעדר קביעה בשאלת ההיקף השלכה באשר לעצם ביצוע העבירות. מטענה זו חזר בו הסנגור כמעט מיידית. אנו מפנים לענין זה לעמודים 8-13 לפרוטוקול, לרבות ההצהרה המפורשת והחד משמעית בעמ' 11, כי הדיון יתמקד בשאלת היקף הסכומים לא מעבר לכך.

בסיומו של יום דיונים ארוך וממצה ולאחר ששמענו במלואם את טיעוני שני הצדדים, המלצנו בפני הסנגור לחזור בו מהערעור על הכרעת הדין כולה, לרבות היקף הסכומים שמדובר בהם. המלצנו גם בפני הצדדים להגיע להסדר טיעון באשר לעונש לפי מתווה שהוצע על-ידינו בהתייחס לשני המערערים ולכל רכיבי הענישה. המלצתנו היתה כדלקמן:

תקופת המאסר שיהא על המערער לרצות תועמד על 7 שנים בפועל (במקום 8.5 שנים שהטיל בית משפט קמא). לא תהיה התערבות ברכיב הקנס, (בהבדל מתקופת המאסר שתרוצה תמורתו) או ברכיבים הנוספים של גזר הדין.

באשר למערערת, תקופת המאסר בפועל תועמד על 10 חודשים (במקום 18 שהטיל בית משפט קמא). גם לגביה לא תהיה התערבות ברכיבי הענישה הנוספים.

הסנגור קיבל את המלצתנו הן באשר לחזרה מהכרעת הדין והן באשר לענישה. התביעה קיבלה את המלצתנו באשר לענישה ככל שהיא מתייחסת למערערת מס' 2. באשר לענישה בעניינו של המערער 1 המדינה עמדה על דעתה כי אין מקום לקצר את תקופת המאסר שהושתה על-ידי בית משפט קמא המשקפת, לשיטתה, אמת מידה נכונה וראויה.

פסק הדין הנוכחי יתייחס, אפוא, רק לשאלת הענישה באשר למערער מס' 1. לצורך ההכרעה בנושא זה נפרט בקצרה את הנימוקים שעמדו מלכתחילה בבסיס ההצעה לצדדים בזמן הדיון ובדיעבד הם מכתיבים את החלטתנו הסופית בתיק זה.