ע"פ 5585/15 פלוני נ' מדינת ישראל

השופט י' דנציגר:

           לפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגן הנשיא, השופט מ' פינקלשטיין והשופטים ל' ברודי ו-ר' אמיר) בתפ"ח 15827-06-13 מיום 16.3.2015, ועל גזר דינו של בית המשפט מיום 6.7.2015.

           במסגרת הכרעת הדין, הורשע המערער – בגין שמונה אישומים שונים – בעבירה של אינוס בת משפחה שהיא קטינה לפי סעיף 351(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) (ריבוי עבירות); מעשה סדום בבת משפחה שהיא קטינה לפי סעיף 351(א) לחוק (ריבוי עבירות); גרם מעשה סדום בבת משפחה שהיא קטינה לפי סעיף 351(א) יחד עם סעיף 350 לחוק (ריבוי עבירות); מעשה מגונה בבת משפחה שהיא קטינה לפי סעיף 351(ג)(2) לחוק (ריבוי עבירות); גרם מעשה מגונה בבת משפחה שהיא קטינה לפי סעיף 351(ג)(2) ביחד עם סעיף 350 לחוק (ריבוי עבירות); איומים לפי סעיף 192 לחוק (ריבוי עבירות); ותקיפת קטין על ידי אחראי לפי סעיף 368ב(א) לחוק (ריבוי עבירות).

           במסגרת גזר הדין, הושתו על המערער עונש מאסר בפועל של 28 שנים, החל ממעצרו; מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, והמערער לא יישא בעונש זה אלא אם כן יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה לפי סימן ה' לפרק י' לחוק, או עבירת אלימות מסוג פשע; מאסר על תנאי למשך שישה חודשים, והמערער לא יישא בעונש זה אלא אם כן יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירת אלימות מסוג עוון, לרבות איומים; ופיצוי לשתי בנותיו (להלן: המתלוננות), של 200,000 ש"ח לכל אחת מהן.

תמצית כתב האישום

1. ביום 9.6.2013 הוגש נגד המערער כתב אישום. לפי המפורט בחלק הכללי של כתב האישום, המערער הוא אביהן של א' (ילידת 1996) ו-ל' (ילידת 2001). בשנים 2012-2007 התגורר המערער עם אשתו (וכיום גרושתו) ט' (להלן: האם או: ט'), בנותיו הקטינות ובנו, בביתם.
2. כתב האישום מחזיק שמונה אישומים: בארבעת האישומים הראשונים מיוחסות למערער עבירות מין שבוצעו ב-א' בארבע תקופות שונות: בקיץ 2007 (האישום הראשון); בין קיץ 2007 לקיץ 2008 (האישום השני); בין קיץ 2008 ועד לשנת 2011 (האישום השלישי); ובין שנת 2011 עד למחצית שנת 2012 (האישום הרביעי). לפי המתואר באישומים אלו, במספר רב של הזדמנויות, בבית, ביצע המערער ב-א' עבירות מין. בין היתר, החדיר את איבר מינו לאיבר מינה; החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה; נגע בה בכל חלקי גופה; נישק את חזה; והביאה לגעת ולשפשף את איבר מינו. עוד איים המערער על א' כי לא תספר אודות המעשים המיניים שביצע בה פן יפגע באחותה. במעשיו אלו, בעל המערער קטינה – שהיא בת משפחתו ותחת אחריותו – שלא בהסכמתה; ביצע בה מעשים מגונים, שלא בהסכמתה; גרם לה לבצע בו מעשים מגונים; ואיים עליה.

             באישומים החמישי עד השביעי מיוחסות למערער עבירות מין שבוצעו ב-ל' בשלוש תקופות שונות: בתקופה המאוחרת לאוגוסט 2010 (האישום החמישי); במחצית שנת 2012 (האישום השישי); ובספטמבר 2012 (האישום השביעי). לפי המתואר באישומים אלו, במספר רב של הזדמנויות, ביצע המערער ב-ל' עבירות מין. בין היתר, החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה ולפי הטבעת שלה; החדיר את אצבעותיה של ל' לפי הטבעת שלו; ליטף אותה בכל חלקי גופה; והביאה לגעת באיבר מינו ולשפשפו. עוד איים המערער על ל' שלא תספר על התרחשות המקרים, פן יפגע בכלבת הבית היקרה לליבה. במעשיו אלו, בעל המערער קטינה – שהיא בת משפחתו ותחת אחריותו – שלא בהסכמתה; ביצע בה מעשי סדום ומעשים מגונים, שלא בהסכמתה; גרם לה לבצע בו מעשים מגונים ומעשי סדום; ואיים עליה.

             באישום השמיני מיוחסות למערער עבירות אלימות שבוצעו בשתי המתלוננות. בין היתר, בהזדמנות אחת הדף קדימה את הכורסה עליה ישבה ל', אשר נפלה על פניה, וכתוצאה מכך פניה האדימו והיא חשה כאב עז באפה. עוד היכה אותה המערער בידה עד שהאדימה ובהזדמנות אחרת היכה אותה בעורפה. בהזדמנויות נוספות, היכה המערער את א' בגבה ובכתפה וגרם לה לסימן אדום ולמכאוב. במעשיו אלו, תקף המערער קטינים וחסרי ישע עליהם הוא אחראי וגרם להם חבלה של ממש.

הכרעת הדין

3. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער, לאחר שמיעת ראיות, בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, למעט עבירה אחת של מעשה מגונה, ביחס לכך שהמערער נטל את ידה של א' והניחה על איבר מינו מעל הבגדים, באישום הראשון; ועבירת תקיפת קטין על ידי אחראי, בכל הנוגע לפגיעה הפיזית ב-א' שבאישום השמיני.
4. הכרעת הדין נשענה בראש ובראשונה על עדותה של א', אשר העידה לפני בית המשפט המחוזי; ועל התמליל וההקלטה של חקירתה של ל' בידי הגב' לירון רמלר (להלן: חוקרת הילדים). חוקרת הילדים אסרה על ל' – שהייתה בת פחות מ-14 שנים – להעיד לפני בית המשפט, והעידה בעצמה בנוגע לחקירתה את ל'. משכך, סקר בית המשפט בהרחבה יתרה את תיאור המעשים מפי כל אחת מהמתלוננות. בית המשפט מצא את המתלוננות מהימנות ואת גרסאותיהן אמינות, על אף טענות המערער בדבר מערכת היחסים הסבוכה והקשה בין בני המשפחה – ובפרט בינו לבין ט' – כמניע האמיתי להגשת התלונה. בית המשפט אף מנה מספר חיזוקים לעדותה של א', וכן ראיות המסייעות לגרסתה של ל', כנדרש לפי סעיף 11 לחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ו-1955 (להלן: החוק להגנת ילדים).