ע"פ 55478-03-14 עדילה נ' מדינת ישראל

לפני בקשה להחזר פקדון בסך 30,000 ₪ שהפקיד המבקש בהתאם להחלטת כבוד השופט גרינברגר מיום 27.3.14, במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' גורדון) מיום 19.3.14 בב"ש 2943/13, עד להכרעה בערעור.

ביום 6.6.14 דחיתי את ערעור המבקש וקבעתי כי מניין הימים לביצוע צו ההריסה המנהלי יחל ביום 10.6.14.

על פסק דין זה, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי. ביום 11.6.14 נעתר בית המשפט העליון (כב' השופט א' שהם) לבקשת עיכוב הביצוע וקבע כי "ביצוע צו ההריסה המנהלי...יעוכב עד להכרעה בבקשה לרשות הערעור".

ביום 19.6.14 הגיש המבקש את הבקשה דנא, שעניינה החזר הפקדון בסך 30,000 ₪ שהפקיד, שכן לטענתו החלטת בית המשפט העליון מיום 11.6.14, לפיה ימשך עיכוב ביצוע צו ההריסה עד להכרעה בערעור בבית המשפט העליון ניתנה ללא שנקבע כל תנאי.

כאן המקום לציין כי ביום 22.6.14 דחה בית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור על פסק הדין של בית משפט זה, וקבע כי משנדחתה בקשת רשות הערעור בטל עיכוב הביצוע ומניין הימים להריסת המבנה יחל ביום 24.6.14.

המשיבה התנגדה לבקשת המבקש להחזר הפקדון. לטענתה, הפקדון משמש ערובה לכיסוי הוצאות המשיבה ובכללן הוצאות משפט והוצאות המשיבה בביצוע הצו, ככל שידחה הערעור של המבקש. המשיבה סבורה כי אף שבית המשפט לא ציין במפורש בהחלטה בעניין עיכוב הביצוע כי הפקדון ישמש לכיסוי הוצאות המשיבה הרי יש ללמוד זאת מעצם טיב ההליך ומשכך ביקשה להורות כי הפיקדון ישאר בקופת בית המשפט וישמש לכיסוי הוצאות הריסת המבנה על ידי המשיבה אם תאלץ לבצע את הצו בעצמה. לתגובתה צירפה המשיבה את החלטת בית משפט השלום בבאר שבע בב"ש 1406/06 גלם משה נ' מדינת ישראל (20.1.08) שעניינה דומה וממנה ביקשה להקיש גם למקרה דנא.

בתשובתו לתגובה ציין המבקש כי מטרתו העיקרית של הפקדון היא למנוע את סרבול ההליך ואת הארכתו שלא לצורך, בניגוד לתכלית העומדת בבסיס צו ההריסה המנהלי שעניינו מתן מענה מהיר לבנייה בלתי חוקית. מאחר שלא הפר כל תנאי מהחלטת כב' השופט גרינברגר מיום 27.3.14 והמשיבה אף לא טענה כן בבקשתה ואף לא נגרם לה כל נזק מעיכוב הביצוע, יש להורות על השבת הפקדון שהפקיד בקופת בית המשפט.