ע"פ 5500/13 פלוני נ' מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן:

1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת ר' לורך) בת"פ 23656-07-12 מיום 25.6.2013, במסגרתו הושת על המערער עונש של 9 שנות מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירת אלימות מסוג פשע; ופיצוי כספי למתלוננת בסך 35,000 ש"ח.  

כתב האישום

2. המערער הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ובעבירה של מעשה פזיזות ברשלנות תוך נהיגת רכב, לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום, המערער והמתלוננת הם בני זוג פרודים ולהם ילד משותף, יליד שנת 2009 (להלן: הקטין). בין השניים התנהל הליך משפטי בבית המשפט לענייני משפחה, ובהמשך להסדרי הראייה שנקבעו, נהגו המערער והמתלוננות להיפגש בחניית מרכול ברעננה על מנת להחליף ביניהם את המשמרות על הקטין. ביום 27.6.2012 בשעות הצהריים, נודע למערער כי המתלוננת הגישה נגדו תביעה העוסקת במשמורת ובמזונות הקטין, ולנוכח זאת, הוא התמלא זעם כלפיה והצטייד בשני סכיני קומנדו כדי לפגוע בה. בשעות הערב של אותו היום, עת נפגשו השניים בחנייה על מנת שהמערער ישיב את הקטין למשמורת המתלוננת ובשעה שזו חוגרת את הקטין ברכבה, המערער נטל את אחד הסכינים מרכבו, התקרב אל המתלוננת והחל לדקור אותה דקירות רבות בחלקי גופה השונים וכן הכה אותה באגרופים בראשה, בבעיטות ובטריקת דלת רכבה על גופה. בעוד המתלוננת פגועה ומדממת כתוצאה מהדקירות, המערער נטל את הקטין מרכבה ולקחו לרכבו. לאחר מכן, בעוד המתלוננת מנסה להזעיק עזרה, המערער התניע את רכבו ונסע לכיוונה תוך כדי האצת מהירות הרכב עד אשר פגע בה מאחור בעוצמה רבה. כתוצאה מהפגיעה, המתלוננת הוטחה במכסה המנוע של המערער ובהמשך נפלה על הכביש. לאחר הפגיעה, המערער נמלט מהמקום כשהוא נוהג ברכבו מבלי להדליק אורות, בפראות ובמהירות, כשהוא סוטה בין נתיבים ולא שועה להוראות המשטרה לעצור את רכבו. המערער נעצר לאחר שבוצעה חסימה משטרתית אשר מנעה את המשך נסיעתו. כתוצאה ממעשיו של המערער, המתלוננות סבלה מדקירות בחלקי גופה השונים ומהמטומה בצד הימני של פניה, ואושפזה למשך כ-5 ימים.

גזר הדין של בית המשפט המחוזי

3. ביום 25.6.2013 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער. בקביעת מתחם העונש ההולם לאירוע כולו על שתי העבירות בהן הורשע המערער, בית המשפט המחוזי עמד על הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו, על מדיניות הענישה הנהוגה ועל הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. באשר לערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו, נקבע כי המערער פגע פגיעה בלתי מבוטלת בערך המוגן של שמירה על שלמות גופו, חירותו ושלוותו הנפשית של כל אדם. בית המשפט המחוזי מצא כי המערער פגע במתלוננת פגיעה חמורה מאוד, אשר הותירה צלקות עמוקות בגופה ובנפשה, וכל זאת כאשר בנם הקטין נוכח ועד למעשים. באשר לנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, בית המשפט המחוזי התחשב בתכנון שקדם לביצוע העבירות, בנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה, בנזק שנגרם למתלוננת ולקטין, בסיבות שהביאו את המערער לביצוע העבירה, ובכך שהוא היה יכול להימנע מביצוע העבירות. באשר למדיניות הענישה הנהוגה, בית המשפט המחוזי בחן את הענישה בעבירות אלימות קשה בכלל וכלפי בנות זוג בפרט, וקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 7 ל-13 שנות מאסר בפועל.

4. על מנת לקבוע את העונש המתאים למערער, בית המשפט המחוזי התחשב בנסיבותיו האישיות של המערער שאינן קשורות לביצוע העבירה, וביניהן, כך שהוא הודה בביצוע העבירות, שיתף פעולה עם חוקריו, הביע צער על מעשיו, נטל אחריות עליהם והסביר כי פעל מתוך זעם וכעס. כן נלקח בחשבון לקולה כי הוא נעדר עבר פלילי ובעל עבר תעסוקתי למופת. מתסקיר שירות המבחן עלה גם כי בחלוף הזמן, המערער מבין את המחירים אותם הוא משלם בגין התנהגותו. לנוכח כל האמור, בית המשפט המחוזי קבע כי אין לסטות ממתחם העונש ההולם, אך מצא כי הנסיבות אינן מצדיקות אימוץ הרף העליון במתחם, בעיקר בשל מצבו הנפשי מאז המעצר, ועל כן גזר על המערער 9 שנות מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרור מהמאסר עבירת אלימות מסוג פשע; ופיצוי כספי למתלוננת בסך 35,000 ש"ח.  מכאן הערעור שלפנינו.

נימוקי הערעור

5. המערער טוען בערעורו כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי רף הענישה במקרה הנדון הוא בין 7 ל-13 שנים. לעמדתו, אין להתייחס למקרה הנדון באופן דווקני כאל עבירה של אלימות בין בני זוג, אלא כאל חבלה בכוונה מחמירה, כאמור בכתב האישום. זאת משום שהקשר הזוגי בין המערער למתלוננת הסתיים כבר לפני מספר שנים, ומאז הקשר ביניהם הסתכם בעניינים הקשורים לבנם המשותף בלבד. המערער מוסיף וטוען כי בית המשפט המחוזי שגה גם בכך שלא העניק משקל גדול יותר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ואשר יש בהן כדי להשפיע על מתחם הענישה. לחלופין, המערער סבור כי לאחר קביעת מתחם הענישה, היה על בית המשפט המחוזי לגזור עונשו ברף התחתון של המתחם ובהתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה. עוד טוען המערער כי בית המשפט המחוזי שגה משלא מצא כי מדובר במקרה חריג בו יש ליתן משקל נכבד לכך שמצבו הנפשי הנסער בשעת ביצוע העבירה היה תולדה של מאבק ממושך, קיומי ויומיומי על רקע זכותו ליטול חלק בחייו של בנו. כמו כן, לשיטת המערער, בית המשפט המחוזי שגה משלא מצא ליתן משקל גדול יותר לכך שהוא שיתף פעולה עם החוקרים והודה בכל המיוחס לו כבר בחקירה הראשונה, וכן משלא העניק משקל גדול יותר לכך שהוא אדם נורמטיבי ומאסר ממושך יפגע בסיכויי חזרתו למסלול החיים הרגיל. על כן, המערער מבקש להפחית מעונש המאסר אשר הוטל עליו.