ע"פ 53512-08-15 רומאן נ' מדינת ישראל

1.לפניי ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מקומיים ירושלים (כב' השופט ד"ר א' גורדון) מיום 25.8.15, בת"פ 4606/02, לפיה דחה את בקשת המערער להארכת תקופת כניסתו לתוקף של צו ההתאמה וההריסה השיפוטי שניתן בתיק הנ"ל.

2.פרטי העניין מובאים בהחלטת בית משפט קמא. המדובר בצו הריסה העוסק במבנה בשטח של כ-230 מ"ר שנבנה ללא היתר בכפר עין ראפה בספטמבר 2002. הבקשה הוגשה ביום 5.8.15 והמשיבה התנגדה לה ביום 6.8.15, תוך ציון שלא חל כל שינוי מהותי מאז נדחתה בקשה קודמת של המערער. ביום 25.8.15, הגיב המערער וטען כי אכן חלה התקדמות מהותית.

3.בית המשפט קמא מציין בהחלטתו, כי הבקשה הנוכחית הוגשה לאחר חלוף פרק זמן קצר ביותר מקודמתה, הנטען בה זהה במהותו לבקשה הקודמת והמערער חוזר בה לבקשתו על טענתו בדבר יוזמת הכשרה כוללת במקום בו מצוי המבנה. לטענת המערער, אותה יוזמה מקודמת מאז שנת 2012 לאחר ששלוש יוזמות קודמות נכשלו. עוד נטען, כי מאז שנת 2012 נערכו ישיבות תכנוניות והוכנה תוכנית ראשונית שעתידה להיות מוגשת בשנת 2015 (זאת כאשר בבקשה הקודמת צויינה שנה אחרת, שנת 2013). המערער טען כי הוא עצמו הגיש בשנת 2009 תוכנית להכשרת הבנייה וזאת מתעכבת בשל היוזמה החדשה. לבקשה צורף מכתב של האדריכל בן גור מיום 3.8.14, לפיו הוא מכין "במהלך השנה האחרונה" תוכנית הכשרה לפיה השטח עליו מצוי המבנה מוצע לפי תוכנית זאת למגורים. בנוסף, צורפו מכתב של יו"ר הוועד המקומי עין ראפה, תצהיר של המבקש, מסמך אודות הגשת התוכנית בשנת 2009 ומכתב מיום 2.8.15 של מהנדסת המועצה האזורית מטה יהודה, המתארת את יוזמת ההכשרה ואת הסטטוס הנוכחי שלה שהוא "הטמעת מסקנות הליך שיתוף הציבור בתוכנית, גיבוש החלופה ועדכונה והערכות להליך הסטטוטורי".

4.בית המשפט בהחלטתו ציין, כי לא נזקק לקיום דיון במעמד הצדדים לנוכח העמדות המפורטות בכתב שהציגו. בהחלטה צויין הקושי בהתנהלותו של המערער שבחר, לאחר שבקשה קודמת שלו נדחתה, שלא להשיג עליה אלא להגיש בתוך פרק זמן קצר בקשה נוספת, הגם שלא התחדש דבר מבחינה מהותית בנוגע להליך ההכשרה. בית המשפט מציין, כי גם אם סעיף 207 לחוק התכנון והבנייה אינו מגביל את כמות הבקשות שניתן להגיש לפיו, שימוש בזכות שהוא מעניק צריך לעשות בצורה סבירה.

5.בית המשפט קמא קבע כי דין הבקשה להידחות והסתמך גם על נימוקי ההחלטה הקודמת מיום 6.5.15. לפי אותם נימוקים, נקודת הפתיחה של הדיון הינה היקף והוותק של עבירת הבנייה, כאשר במקרה דנן מדובר בבניין בן 3 קומות, בשטח ניכר, שנבנה לפני קרוב ל-13 שנים וטרם הוכשר. מצב זה מתקרב עד מאוד להנצחתה של עבירת הבנייה.

6.בית המשפט קבע כי על העותר להמשך דחיית ביצועו של צו ההריסה בנסיבות אלה, להציג סיכויי הכשרה מוחשיים זאת כמשקל נגד לאינטרס הציבורי המשמעותי שבאכיפת ההוראה השיפוטית להסרתה של עבירת הבנייה. סיכויים כאלה לא הוצגו. צויין, כי לבקשה לא צורף תצהיר של האדריכל המטפל ובמקומו (בניגוד לנדרש בתקנות), צורף מכתב לא עדכני שנכתב לפני כשנה, הן מכתב זה והן ממכתבה של מהנדסת המועצה שגם הוא לא הוגש בצורת תצהיר כנדרש, עולה כי תוכנית ההכשרה הנוכחית עדיין מצויה בשלבים ראשוניים של גיבוש חלופות תכנוניות. טרם הוכנה תוכנית סופית וממילא טרם הוגשה לרשויות התכנון. לא די במצב דברים כה ראשוני, שאין לדעת אם יצלח את הליכי התכנון הסטטוטורי כדי לבסס את הנדרש, כדי שניתן יהיה להוסיף ולאפשר את קיומה של עבירת הבנייה.

7.עוד צויין, כי שלוש יוזמות קודמות של המבקש להכשרת הבנייה לא צלחו ועמדת המשיבה שהוגשה כבר בבקשה קודמת, נתמכה בחוות דעת מקצועית לפיה המצב התכנוני הקיים מייעד את השטח לחקלאות ואינו מאפשר את הכשרת הבנייה. בית משפט קמא מסכם כי הכשרת המבנה אינה נראית קרובה ולא ניתן לדעת אם תתרחש כלל בסופו של ההליך, ומנגד האינטרס הציבורי שבאכיפת דיני התכנון והבנייה, אינו מאפשר להוסיף ולדחות את ביצוע הצו לשנים נוספות.

8.בהודעת הערעור נטען, כי בית משפט קמא שגה בכך שלא בחן את הליכי התכנון והכשרת הבנייה ודחה את הבקשה רק על סמך החלטה קודמת מבלי לדון לגופו של עניין. נטען עוד, כי המערער שכר את שירותיו של משרד אדריכלים שיטפל בשמו בהליך הכשרת הבנייה וכי לאחרונה חלה התקדמות משמעותית ולפיה התברר כי מי שיוזם את התוכנית הכוללת היא הוועדה המקומית לתכנון ובנייה המאשרת כי היא עומדת לשנות את ייעוד הקרקע ולקבוע כי יהיה איזור מגורים. עוד נטען, כי בטרם גזר הדין המערער פעל בשקידה רבה להכשרת הבנייה ומאז מתן גזר הדין הספיק לקדם את ההליך באופן ניכר וממשיך לקדמו.

9.בנוסף נטען, כי אין כל מניעה תכנונית או חוקית להכשרת הבנייה וכל עיכוב באישור התוכנית נובע מטעמים פרוצדוראליים ולמערער אין דרך, אלא להמתין ולפעול לפי הפרוצדורה הנדרשת. עוד נאמר, כי בית המשפט טעה כאשר לא ראה בהליכים שכבר קודמו משום התפתות תכנוניתוזאת מבלי שבחן את ההליכים שהתרחשו ותלותם של ההליכים בעירייה. בנסיבות אלה, לא היה מקום לדחיית הבקשה בהסתמך על היקף הבנייה ומועד ביצועה. הוסף, כי קידום הליך להכשרת בנייה, לא מסתיים תוך ימים ואפילו חודשים ואי התקדמות דראסטית תוך חודשיים או שלושה הינו דבר טבעי ושבשגרה.