ע"פ 53274-03-16 מדינת ישראל נ' ירד

1.לפנינו ערעור המדינה על הכרעת-דינו של בית-משפט השלום בכפר-סבא בת.פ. 50994-06-11 מיום 9.2.16, לפיה זוכה המשיב מעבירה לפי סעיף 27(א)(2) לחוק יישום תכנית ההתנתקות, תשס"ה – 2005 [להלן: "חוק ההתנתקות"] שיוחסה לו בשני האישומים בכתב האישום.

2.בית-משפט קמא לא קיבל את עמדת המשיב וקבע שביצע את המעשים המיוחסים לו והתקיימו יסודות העבירה בה הואשם, אך קיבל את טענתו בכל הנוגע ל"אכיפה בררנית", ומטעם זה הורה על זיכויו.

ההליך לפני בית-משפט קמא

3.כתב-האישום שהוגש כנגד המשיב ביוני 2011 ייחס לו שהייה בימים 22.1.10 ו-9.9.10 בישוב חומש, שמצוי בתחום השטח שפונה במסגרת תכנית ההתנתקות, ואשר הכניסה והשהייה בו נאסרה על-פי חוק ההתנתקות.

4.בחקירותיו המשטרה, המשיב סירב לענות לשאלות וטען כי מדובר ב"חקירה פוליטית".

5.ביום 7.2.12 הותלו ההליכים לצורך איתור המשיב, והם חודשו ב – 12.5.2012. המשיב סירב להיות מיוצג על-ידי עורכת-דין מהסניגוריה הציבורית, וביום 16.1.13 הודיע כי הוא מעונין לייצג את עצמו.

בתשובה לכתב-האישום הבהיר המשיב כי הוא אינו מודה באמור בכתב-האישום, לא היה בחומש במועדים המפורטים בכתב-האישום והמקום בו נתפס על-ידי השוטרים אינו בישוב חומש.

6.המשיב ייצג את עצמו במהלך שמיעת עדויות של 3 עדי תביעה (כאשר לישיבה אחת לא התייצב) ובתום הדיון ביום 17.2.14 ביקש המשיב ייצוג של הסניגוריה הציבורית.

7.ביום 12.10.14 הגיש המשיב, באמצעות בא-כוחו שמונה לו מטעם הסניגוריה הציבורית, בקשה לקבלת חומר חקירה, הכולל רשימת וכתבי האישום שהוגשו על-ידי התביעה נגד נאשמים אחרים בעבירה על פי חוק ההתנתקות בה הואשם המשיב בין השנים 2010 – 2014; רשימת התיקים שנסגרו לנאשמים בביצוע אותה עבירה; מדיניות התביעה הכללית באשר להעמדתם לדין של אזרחים ישראליים, ערבים ויהודים, בגין כניסה לשטחי A ברשות הפלסטינית, דהיינו, לא לפי חוק ההתנתקות, אלא לפי תקנה 125 לתקנות ההגנה (שעת חירום) [להלן: "תקנות ההגנה"], שעניינה "שטחים סגורים".