אמיתי נ' מדינת ישראל

לפני ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופט פאול שטרק) מיום 7.9.17 בב"ש 9789/2015 (להלן בית המשפט קמא), בה נדחתה בקשת המערער להישפט על 186 דוחות חניה שהושתו עליו בהתאם לסעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982 (להלן חוק סדר הדין הפלילי).

רקע

1. נגד המערער נרשמו 190 דוחות חניה שהושתו עליו בין השנים 1997-2013.

    

2. ביום 7.12.15 הוטל עיקול על חשבון המערער בגין חוב, נוכח אי תשלום חובות חניה בסכום כולל של 52,846 ₪.

    

3. ביום 15.12.17 הגיש המערער בקשה להפסקת הליכים ולהסרת צו העיקול שהושת על חשבונו עד לבירור הסופי בהליך. לאחר שהוגשה תגובת המשיבה ביום 7.2.16, בית המשפט קמא עיכב את הליכי הגבייה אשר ננקטו נגד המערער עד למתן החלטה בבקשה, אולם הסתבר בדיעבד כי צו העיקול מומש עוד ביום 3.2.16, וזאת לאחר שבית המשפט לא הכריע בבקשת המערער לעיכוב ביצוע העיקולים טרם הגשת תגובת המשיבה.

    

4. ביום 28.3.16 הגיש המערער בשנית בקשה מפורטת להארכת המועד להגשת הבקשה להישפט. ביום 18.4.16 המשיבה התנגדה לבקשה וביקשה להורות על דחייתה.

    

5. ביום 1.5.16 קבע בית משפט קמא, כי הוא אינו נדרש לדון בשאלת התיישנות הקנסות והעונשים שהוטלו בגינם, לנוכח החלטת בית המשפט העליון ברע"פ 5255/11 עירית הרצליה נ' אברהם חנוך כרם והכרעת בית המשפט תתמקד בטענות הצדדים בבקשה להארכת המועד להגשת הבקשה להישפט, ובהתאם לכך נקבע דיון הוכחות בבקשה.