ע"פ 5133/15 אגבאריה נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר שהוטל על המבקש בבית המשפט המחוזי בנצרת, בת"פ 1902-11-14 (כב' השופט ת' כתילי – סג"נ), מיום 19.3.2015.

הכרעת דינו של בית משפט קמא

2. ביום 19.3.2015, הורשע המבקש, על יסוד הודאתו, במיוחס לו בכתב אישום מתוקן שהוגש נגדו, בביצוע עבירה של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 403 סיפא בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

3. מכתב האישום המתוקן שהוגש נגד המבקש עולה, כי ביום 23.5.2014, סוכם בין המבקש לאדם אחר, אשר זהותו אינה ידועה למשיבה (להלן: האחר), כי המבקש יבצע שוד מזויין במכולת השייכת לר' א' (להלן: ר' א'). בהתאם לסיכום בין השניים, כך נטען בכתב האישום, בהמשכו של אותו יום הגיעו המבקש והאחר אל המכולת, כשהם רעולי פנים, וברשותם אקדח צעצוע ואלת ברזל. בפתח המכולת, הורו המבקש והאחר לר' א' ולבנו, ע' א' (להלן: ע' א'; להלן ביחד: המתלוננים), להיכנס אל תוך המכולת, תוך שהמבקש מאיים עליהם באמצעות אקדח הצעצוע. בתוך המכולת, כך עולה מכתב האישום, הורו המבקש והאחר למתלוננים כי ימסרו לידיהם "את כל הכסף שבקופת המכולת". בתגובה לדרישתם זו של המבקש והאחר, אמר ריאד כי הקופה ריקה מכסף, מאחר ש"כל הכסף הופקד כבר בבנק". או-אז, הניף ע' א' אלה שהיתה מונחת בסמוך, ותקף באמצעותה את המבקש ואת האחר. בתגובה, היכה האחר את ע' א' באמצעות האלה אותה החזיק בידו, ופצע אותו בראשו. בהמשך, כך על-פי כתב האישום, התפתח מאבק בין המבקש והאחר לבין המתלוננים, במהלכו הסיר ע' א' את כיסוי פניהם של המבקש והאחר, ואלו נמלטו מן המכולת. כתוצאה ממעשים אלו, נגרמו לר' א' שני חתכים בראשו וסימני חבלה, ונגרם לע' א' חתך באורך 5 ס"מ בראשו.

4. בבואו לקבוע את מתחם הענישה ההולם למעשיו של המבקש, נתן בית משפט קמא את דעתו לנסיבותיה החמורות של העבירה בה הורשע המבקש, ובכלל זאת, לכך ש"המעשה בוצע בחבורה"; לכך שהמבקש הפגין אלימות תוך כדי ביצוע המעשה; ולקיומו של תכנון מוקדם עובר למעשה זה. על רקע זאת, ובשים לב למדיניות הענישה הנוהגת בעבירות דומות, קבע בית משפט קמא כי מתחם העונש ינוע בין 18 חודשים ל-4 שנות מאסר לריצוי בפועל, לצד עונשים נלווים. לצורך קביעת עונשו של המבקש בתוך המתחם, זקף בית משפט קמא לקולת העונש, את גילו הצעיר של המבקש; את עברו הפלילי הנקי; ואת הודאתו "בהזדמנות הראשונה", במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. מנגד, נשקל לחובתו של המבקש, בין היתר, חוסר רצונו "לתקן את תוצאות העבירה ולפצות את המתלוננים". בהמשך, סקר בית משפט קמא את עמדת שירות המבחן בעניינו של המבקש, ממנה עולה כי למבקש יש, אמנם, "פוטנציאל לניהול אורח חיים נורמטיבי ונטול מעורבות פלילית", אך אין די בכך כדי להמליץ על אפיק טיפולי עבורו. בסופו של יום, ועל יסוד מכלול השיקולים, דן בית משפט קמא את המבקש ל-24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו. עוד הושתו על המבקש, 12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור, במשך 3 שנים, כל עבירת אלימות מסוג פשע; ו-6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור, במשך 3 שנים, עבירת אלימות או רכוש מסוג עוון. בנוסף, חוייב המבקש בפיצוי כספי, בסך 5,000 ₪ לכל אחד מהמתלוננים.

5. על גזר דינו של בית משפט קמא הוגש ערעור לבית משפט זה, ובד בבד הוגשה הבקשה שלפניי, אשר עניינה עיכוב ביצוע רכיב המאסר לריצוי בפועל, עד להכרעה בערעור.

הבקשה לעיכוב ביצוע, וטענות הצדדים בדיון

6. את בקשתו לעיכוב ביצוע, מיקד המבקש בסיכויי ההצלחה הגבוהים, לשיטתו, של ערעורו, אשר נסוב על עתירתו להמיר את עונש המאסר לריצוי בפועל, למאסר שירוצה על דרך של עבודות שירות. חיזוקים למסקנה זו, כך לשיטת המבקש, יש לראות בהתנהלותו החיובית החל ממעצרו הראשון; בתסקיר שירות המבחן בעניינו, "הממליץ על עבודות שירות"; ובכך שזה לו מאסרו הראשון מאחורי סורג ובריח. המבקש הדגיש, בהקשר זה, כי קיימת חשיבות רבה לעכב את ביצוע עונשו, שאם לא ייעשה כן, "קיים חשש ממשי כי תסוכל לחלוטין מטרת הערעור". עוד נטען, כי עיכוב ביצוע עונש המאסר לא יסב כל נזק לאיש, שכן לכל אורך ההליך בפני בית משפט קמא, היה המבקש משוחרר, והוא נהג להתייצב לכל הדיונים שנערכו בעניינו, דבר המלמד כי הוא "אינו מסוכן לציבור ואין כל חשש כי ימלט מן הדין".

בדיון שנערך בפניי, ביום 5.8.2015, הוסיף בא-כוחו של המבקש, עו"ד מוחמד סביחאת, כי בין המבקש למתלוננים "נחתם הסכם סולחה", במסגרתו שילם המבקש למתלוננים את מלוא הפיצויים אשר הושתו עליו בבית משפט קמא.