ע"פ 5065/16

השופטת ע' ברון:

 1. לפנינו ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערערים ב-ת"פ 21158-12-14. בית משפט לנוער בבית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ד' סלע) הרשיע את המערערים בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הצתה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, וגרימת נזק לרכב במזיד (לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); סעיף 448(א) רישא לחוק בצירוף סעיף 29 לחוק; סעיפים 333 ו-335(א)(2) לחוק בצירוף סעיף 29 לחוק (שתי עבירות); וסעיף 413ה לחוק בצירוף סעיף 29 לחוק, בהתאמה), שבביצוען הודו במסגרת הסדר טיעון. בנוסף הודה והורשע המערער 1 בביצוע עבירה נוספת של תקיפה סתם (לפי סעיף 379 לחוק). על המערער 1 נגזר עונש מאסר בפועל של 4 שנים בניכוי ימי מעצרו, ועל המערער 2 נגזר עונש מאסר בפועל של 3.5 שנים בניכוי ימי מעצרו. כן הושתו על כל אחד מן המערערים עונשים של מאסר על-תנאי ושל פיצוי לשלושה מנפגעי העבירות, בסך כולל של 450,000 ש"ח לכל אחד מהמערערים.

כתב האישום והכרעת הדין

2. על פי העובדות המתוארות בכתב האישום המתוקן שהוגש לבית המשפט, המערער 1 מתגורר בבית הוריו בכפר ערערה, בשכנות לביתו של מר אמין אבו שחידם (להלן: המתלונן), שהוא בית פרטי בן 3 קומות (להלן: המבנה). בקומת הקרקע של המבנה מצויים מאפייה מצד ימין וסופרמרקט מצד שמאל, השייכים למתלונן, שלהם כניסות נפרדות. במרכז קומת הכניסה, בין המאפייה והסופרמרקט, ישנה דלת כניסה המובילה למדרגות פנימיות שדרכן עולים לקומות העליונות של הבית, המשמשות למגורים. עוד יצוין כי בחזית המבנה ישנה פרגולה עשויה עץ ורעפים ומתחתיה חניית רכבים. המבנה כולו מוקף חומת אבן ומהווה מתחם סגור (להלן: המתחם).

           כתב האישום כולל שני אישומים. לפי האישום הראשון, שנוגע למערער 1 בלבד, ביום 18.9.2014 בשעה 22:00, הזעיק בנו הקטין של המתלונן את אביו לסופרמרקט, בשל כך שמערער 1 תקף קטין אחר שנמצא במקום; המתלונן הגיע למקום והורה למערער 1 לעזוב את המתחם, ואילו זה סירב והחל לתקוף את המתלונן באגרופים בראשו ובידיו.

           בהתאם לכך הואשם המערער 1 בעבירה של תקיפה סתם.

3. לפי האישום השני, קיים בין המערער 1 לבין משפחתו של המתלונן סכסוך, שהחל בנסיבות המתוארות באישום הראשון. המערער 1 החליט לנקום במתלונן ובמשפחתו, ולשם כך קָשַר קֶשֶר עם חברו, בהאא שהאב (להלן: שהאב) לשרוף את חצר המבנה, שבה חנו כלי רכבו של המתלונן. בהמשך הצטרף לקשר גם המערער 2, שהוא בן-דודו של המערער 1 (המערערים ושהאב להלן: השלושה), והשלושה נפגשו ביום 6.11.2014 בשעות הערב, הגיעו לתחנת דלק ומילאו ג'ריקן בדלק לשם ביצוע ההצתה. לאחר מכן החליפו את בגדיהם לבגדים שחורים, ישבו ביער הסמוך למתחם ותכננו כיצד יבצעו את ההצתה. כן שהה עמם אחיו בן ה-15 של המערער 1 (להלן:האח הצעיר), שהמערער 1 ביקש ממנו לצלם את ההצתה.

           באותו לילה ישנו במאפייה אחד מבניו של המתלונן, ר. בן ה-17 (להלן: ר.), ואדם נוסף, מר ו.ט., בן 39 (להלן: וג'די); ואילו בקומה השנייה של המבנה ישנו יתר בני המשפחה – המתלונן ואשתו, ארבעת אחיו של ר. בגילאים 17-12, וכן בת השכנים מונא בת ה-6. בחצר המבנה חנו שני כלי רכב השייכים למתלונן. השער הראשי למתחם, וכן הכניסות למאפייה ולסופרמרקט, היו סגורים.

           בשעה 00:30 או בסמוך לכך הגיעו השלושה למתחם כשהם לבושים בשחור, רעולי פנים ונושאים את הג'ריקן עם הדלק. הם טיפסו מעל חומת האבן והתפרצו למתחם בכוונה להצית את חצר המבנה ואת כלי הרכב; כאשר המערער 1 ידע שהבית מצולם במצלמות אבטחה, וניסה ללא הצלחה לחתוך את הכבל של המצלמות. השלושה שפכו דלק על כלי הרכב בצוותא חדא והציתו אותם באש בעזרת מצית, וכלי הרכב החלו מיד לבעור. לאחר מכן המערער 1 שפך דלק על דלת הכניסה למאפייה. כתוצאה מההצתה נשרפו כלי הרכב, הפרגולה עלתה באש וקרסה על כלי הרכב, והמאפייה בערה באש חזקה. במהלך ההצתה עמד האח הצעיר במרפסת ביתו, שממנה נשקף המתחם, וצילם את האירוע בטלפון הנייד שלו, כפי שביקש ממנו המערער 1.