ע"פ 4924-14 פלוני נ' מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן: 

1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן הנשיא ת' כתילי והשופטים א' קולה וד' צרפתי) בתפ"ח 39329-11-12 מיום 29.5.2014, במסגרתו הושת על המערער עונש של 9 שנות מאסר בפועל, בצירוף הפעלת מאסר על תנאי שהיה תלוי כנגד המערער, כך שסך תקופת המאסר בפועל תעמוד על 9.5 שנים; שנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירת מין מסוג פשע; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירת אלימות הגורמת חבלה של ממש; פיצוי כספי למתלוננת בסך 80,000 ש"ח; פסילה מקבלת או החזקת רישיון נהיגה לתקופה של שלוש שנים החל מתום מאסרו; פסילה על תנאי מקבלת או החזקת רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים למשך שנתיים, שלא יעבור עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה או נהיגה ללא ביטוח על פי הסעיפים שבהם הורשע בכתב האישום; וחילוט הרכב נשוא כתב האישום.

כתב האישום

2. ביום 21.11.2012 הוגש נגד המערער כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) + 345(ב)(3) + 345 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); סחיטה בכוח בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 427(א) לחוק העונשין; סחיטה באיומים בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 428 לחוק העונשין; מעשים מגונים בנסיבות אינוס, לפי סעיף 348(ב) + 354(ב)(3) + 345(א)(1) לחוק העונשין; תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי 380 לחוק העונשין; נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) + 62(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה, לפי סעיף 2(א)+(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התשל"א-1970; והסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה.

           על פי עובדות כתב האישום, ביום 7.11.2012 בשעה 18:00 או בסמוך אליה, המערער נהג בנצרת מבלי רישיון נהיגה ופוליסת ביטוח תקפה. באותה שעה, המתלוננת חיפשה תחנת מוניות כדי שתוכל להגיע לבית חברתה. המתלוננת, שאינה מאזור נצרת, עצרה את רכבו של המערער ושאלה אותו האם יש תחנת מוניות בקרבת מקום. המערער אמר לה כי יסיע אותה למחוז חפצה, והיא נכנסה והתיישבה במושב הסמוך לנהג. המערער נסע במספר שכונות בעיר עד שעצר באזור חשוך ומבודד. המערער אמר למתלוננת שהוא רוצה לשכב עמה והניח את ידו על צווארה. בתגובה, הכתה אותו המתלוננת באגרופה במצחו. המערער, בתגובה, משך בחוזקה בשערה, סטר לה על לחיה, הוריד בכח את החולצה והחזיה שלבשה וזרק אותן מחוץ לרכב. המערער איים על המתלוננת שתשכב עמו או שיהרוג אותה. המתלוננת בכתה והתחננה בפניו שיעזוב אותה כיוון שהיא בתולה, וזה ענה לה כי אינו מאמין לה כיוון שהיא "נראית זונה" וכי עליו "לבדוק" טענה זו. בשלב זה יצא המערער מהרכב, פתח את דלת המתלוננת, הפשיט בכח את מכנסיה ותחתוניה וגרר אותה מחוץ לרכב במשיכת שערה. המתלוננת נגררה על האדמה עירומה בפלג גופה העליון ותוך שהיא מנסה ללבוש בחזרה את תחתוניה ומכנסיה. המערער החזיר את המתלוננת לרכב, אחז בידיה ופיסק את רגליה. המתלוננת ניסתה להיאבק בו ולדבר אל ליבו אך הוא החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה על מנת "לבדוק" אם היא אכן בתולה ולאחר מכן "אישר" שכך הוא הדבר. בשלב מסוים, המתלוננת יצאה מהרכב ולבשה מכנסיה. בעודה יושבת בתוך הרכב כאשר רגליה מחוץ לרכב, המערער נעמד מולה ואמר לה כי "תשלם ביוקר" על כך שהכתה אותו. הוא איים עליה לבצע בו מין אוראלי או ש"יהרוס לה את החיים" ויפגע בבתוליה. המתלוננת בכתה והציעה לנשק את רגלי המערער ובלבד שיניח לה אך הוא תפס את ידיה וחזר על איומיו. המערער משך את מכנסי המתלוננת אל מתחת לברכיה, הוציא את איבר מינו, קירב אותו אל פי המתלוננת והורה לה לבצע מין אוראלי. המתלוננת חשה שברצונה להקיא אולם כיוון שחששה מאיומי המערער נאלצה לעשות כדבריו. בשלב מסוים הוא נכנס לרכב, התיישב במושב הקדמי הסמוך אליה והורה לה להמשיך. כל אימת שביקשה המתלוננת להוציא את איבר מינו מפיה, אחז המערער את ראשה בכח וקירב אותו אל איבר מינו, עד שהגיע לסיפוקו. לאחר מכן, הוא נישק אותה בצווארהּ ובחזהּ שהיה חשוף. כתוצאה ממעשיו, נגרמו למתלוננת חבלות בפניה שכללו נפיחות ואודם באזור העין והאוזן השמאלית ובלחייה הימנית, נפיחות בשפתיה ושריטות בצווארה. כן נגרמו לה שריטות, שפשופים וחבלות בפלג גופה העליון – לאורך גבה, בכתפיה, מתחת לבית השחי, וחבלות בישבנה, בזרועותיה וברגליה.

           ביום 6.2.2014 הכריע בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא ת' כתילי והשופטים ד' צרפתי וי' שיטרית) את דינו של המערער והרשיע אותו, לאחר שמיעת הראיות, בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

גזר הדין של בית המשפט המחוזי

3. ביום 29.5.2014, ולאחר החלפת שופט במותב, גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער. בגזר דינו, בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם מתייחס לכלל העבירות אותן ביצע המערער, וזאת כיוון שמדובר באירוע אחד ובו ריבוי עבירות. בקביעת המתחם, בית המשפט עמד על הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו, על הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ועל מדיניות הענישה הנהוגה. באשר לערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו, נקבע כי המערער פגע פגיעה קשה בחירותה של המתלוננת, באוטונומיה שלה על גופה, ובזכותה לשלמות הגוף והנפש.

           באשר לנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, בית המשפט מצא כי העובדות בהן הורשע המערער מלמדות על אדם שאינו בוחל באמצעים לביצוע מעשיו המיניים, לשם גירויו וסיפוקו, תוך שהוא כופה עצמו באלימות, על קורבן מזדמן אותה לקח למקום מבודד ונטוש, משפיל ומבזה אותה, וזאת למרות התנגדותה הנחרצת למעשיו ותחנוניה. כן מצא בית המשפט כי המערער ביצע מעשים מעוררי סלידה והותיר צלקות בגופה ובנפשה של המתלוננת. נמצא, כי המערער ניצל את נזקקותה של המתלוננת להכוונה וסיוע בעיר, כפה עליה את מגע גופו באלימות, חילל את כבודה ואת צנעתה והפר לעד את שלוות חייה. בית המשפט קבע כי גילו הצעיר של המערער אין בו כדי להפחית מיכולתו להבין את אשר הוא עושה, את הפסול שבמעשהו או משמעות מעשהו, ובכך להצדיק את קביעת מתחם העונש ההולם ברף נמוך יותר. בית המשפט המחוזי עמד על החומרה הכרוכה בכפיית מגע מיני ועל הצורך להחמיר בענישתם של אנסים, תוך הדגשת ההשלכות של רמיסת הכבוד העצמי ואת עוצמת הטראומה המלווים את הנפגע בכל ימי חייו.