ביטול הרשעה תוך השתת צו של שירות לתועלת הציבור בהיקף משמעותי של 400 שעות

השופטת י. רז לוי

המערערת הורשעה בעבירות של זיוף בידי עובד ציבור בניגוד לסעיף 421  סיפא לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן: "החוק"); שימוש במסמך מזויף בניגוד לסעיף 420 לחוק בנסיבות סעיף 418 ומרמה והפרת אמונים בניגוד לסעיף 284 לחוק. על המערערת נגזרו 6 חודשי מאסר בפועל אשר בהמשך נקבע כי ירוצו בעבודות שירות, 6 חודשי מאסר מותנה, וכן קנס בסך 10,000₪.

ההליך בבית המשפט קמא

1. כעולה מעובדות כתב האישום המתוקן בו הודתה המערערת במסגרת הסדר טיעון, המערערת שימשה בשנת 2008 כשליחה של "נתיב" – גוף הפועל מטעם המדינה במדינות חבר העמים כדי לעודד את זיקת היהודים באותן מדינות ליהדות ולישראל ואחראי בין היתר על נושא של זכאות לעלייה ארצה והנפקת אשרות. המערערת תפקדה כאחראית וכקונסול לענייני עליה בעיר קישינב במדינת מולדביה. הנאשמת 2 בכתב האישום בו הואשמה המערערת (אשר אף דינה נגזר יחד עם המערערת), הייתה אזרחית ותושבת מולדביה אשר שימשה כרכזת מועדון נוער במרכז לתרבות ישראל בעיר, שהיה תחת אחריות המערערת, וכך נוצרו ביניהם קשרי ידידות. לאחר שנאשמת 2 הגישה בקשות לעלות ארצה בהתאם לחוק השבות וסורבה, פעלה המערערת לשינוי המסמך הנוגע לאישור זה אשר אליו הייתה לה גישה מתוקף תפקידה. המערערת השמיטה מאותו מסמך פרטים מסוימים וזאת בסיוע מזכירתה, לה הורתה לבצע את אותו שינוי במסמך. השינוי התבטא בכך שנמחקה מתעודת הלידה של סבה של הנאשמת האחרת, הערה באשר למועד הכרת האבהות על ידי הסב היהודי, באופן שאפשר מתן אשרת עליה לנאשמת 2 וזו עלתה ארצה עם בן זוגה. בכך עשתה המערערת מעשה של זיוף בידי עובד ציבור, מרמה והפרת אמונים. יצוין כבר עתה, כי לאחר עליית נאשמת 2 ארצה, במסגרת הליך בבית משפט לענייני משפחה, הוכחה זכאותה לעלות ארצה מכוח חוק השבות, שכן במסגרת אותה הליך הוכרה אמה של הנאשמת 2 כבתו של אותו סב היהודי, אשר הוברר כי הוא אכן הכיר באבהותו כנדרש.

2. בית המשפט בגזר דינו מיום 26.06.15 בחן את עתירת המערערת להימנע מהרשעת המערערת וציין, כי לאור חומרת המעשים והפגיעה באמון הציבור הקיימת במעשי המערערת, הרי מתחם הענישה שהוצע ע"י התביעה הינו ראוי ונע בין 6 – 24 חודשים, וכי מעשיה של המערערת מחייבים ענישה משמעותית בדמות מאסר בפועל. גם הזמן שחלף אינו מהווה מחסום בהענשת המערערת והנאשמת הנוספת, וכי לאור העובדה שפוטנציאל הנזק של מעשיה לציבור גבוה, הרי הכף נוטה לחומרה. נוכח האמור קבע בית המשפט, כי אין מקום להימנע מהרשעתה ולאמץ את המלצת שירות המבחן וכי לא ניתן לחרוג ממתחם הענישה, כיוון שניתן לעשות זאת רק מטעמי שיקום שאינם מתקיימים במקרה זה. מכאן גזר את דינה של המערערת לעונשים שפורטו לעיל.

טענות הצדדים בערעור

3. הערעור מופנה בעיקרו כנגד הרשעת המערערת ולחילופין התבקשה הקלה בעונשה. לטענת ב"כ המערערת היה מקום להימנע מהרשעת המערערת בשל הנסיבות המיוחדות. נטען כי טעה בית המשפט בכך שהתעלם מהיבטים משמעותיים וחריגים במקרה זה. בית המשפט ייחס למערערת את היותה נציגה בכירה של המדינה וכזו שעברה הכשרה כקונסולית ולא כך הם פני הדברים, שכן הכשרתה הייתה מצומצמת מאד. עוד נטען, כי היה מקום ליתן משקל לכך שבסופו של דבר הוברר שאכן היה מקום לתת לנאשמת 2 אשרת עלייה, כאשר רק הגעתה ארצה, בסיועה של המערערת, אפשרה לה להוכיח את יהדותה ומכאן אף את זכותה לעלות על פי חוק השבות. אף פרקליטות המדינה בכובעה האזרחי הכירה בכך, לאחר שעיינה במסמכים הרלוונטיים. מכאן שכל חטאה של המערערת היה שהאמינה לנאשמת 2 לאחר שראתה מסמכים לפיהם סבה היהודי הכיר באמה של הנאשמת 2 כבתו ועל כן היא יהודייה, דבר שניתן היה לאמת, בבדיקת רקמות, רק לאחר שהנאשמת 2 עלתה לישראל.

הוטעם, כי למערערת לא צמחה כל טובת הנאה מן המעשה, דבר שיש לתת לו משקל, כך שאין מדובר במקרה של שוחד או גניבה ע"י עובד ציבור. עוד הפנה לחלוף הזמן מעת ביצוע העבירות, כאשר המדובר בעבירה שבוצעה לפני שמונה שנים וכתב האישום הוגש רק בשנת  2012.

ב"כ המערערת חזר והדגיש את הנזק שיגרם למערערת באם הרשעתה תיוותר על כנה. שכן המערערת לאחר ביצוע העבירות למדה לימודי עבודה סוציאלית, החלה לעבוד כעובדת סוציאלית ברשות למלחמה בסמים, לאחר מכן הועסקה אצל מעביד פרטי ולעת הדיון בערעור פוטרה מעבודתה, בשל העובדה שטרם נרשמה בפנקס העובדים הסוציאליים, זאת לאור הרשעתה בתיק זה.

בעניין זה הוצג מכתב מרשם העובדים הסוציאליים, לפיו נמנע רישומה של המערערת בפנקס העובדים הסוציאליים עד להכרעה בערעור דנא; וכן מסמך מיום 24.01.16 לפיו המערערת פוטרה מעבודתה בשל העובדה כי היא לא נרשמה כעובדת סוציאלית. על כן נטען, כי הנזק שיגרם למערערת הינו קשה ולמעשה לא תוכל לעסוק במקצוע אותו רכשה; וכי שיקולי שיקום אף הם מחייבים לבטל את הרשעתה והמדובר במעשה חריג העומד בבדידותו בכל מהלך חייה הנורמטיביים.

4. ב"כ המשיבה מנגד עתרה לדחיית הערעור.

בטיעוניה הפנתה לכך שהמערערת הייתה בתפקיד בו הייתה לה שליטה על מתן אישורים לאלו המבקשים לעלות לישראל, ושימשה למעשה כשומר העומד בשער.

בהינתן האמור – ובשים לב למעמדה ותפקידה, הרי אי הרשעה במקרה כזה, יש בה משום פגיעה באופן מהותי בשיקולי ענישה נוספים. הוטעם, כי לא מדובר במקרה בו קיים יחס בלתי סביר בין הנזק שצפוי מהרשעה לבין חומרת העבירה, שכן חומרת העבירה היא משמעותית ומחייבת הרשעה, גם אם הרשעה מובילה לנזק מסוים.