ע"פ 4768/14

השופט נ' הנדל:

           מונח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (תפ"ח 33735-09-12, כב' סגן הנשיא י' צבן והשופטים ר' כרמל ור' פרידמן-פלדמן), במסגרתו הורשע המערער בריבוי עבירות של אינוס, מעשים מגונים ומעשי סדום, את כולם ביצע בקטינה, לאורך תקופה ארוכה של מספר שנים, ובאופן תכוף ביותר. על המערער נגזר עונש של מאסר בפועל למשך 16 שנים; מאסר על תנאי של 12 חודשים; ותשלום פיצויים למתלוננת בסך של 50,000 ש"ח.

1.        המקרה שלפנינו קשה הוא. הוא מתאר את סיפורה של ילדה, שהופכת לנערה, אל מול נגד עיניו של אדם שמנצלה מינית באופן בוטה ומחפיר, בתדירות כמעט יום-יומית, ולאורך שנים. אדם אשר במעשיו, השתלט על גורל חייה תוך רמיסת כבודה.

           על פי עובדות כתב האישום, בשנת 2008, בסמוך למועד בו מלאו למתלוננת, ילדה למשפחה חרדית, 11 שנים, פגשה במערער, שהיה באותה עת בן 43 שנים, ושימש כנהג הסעות בבית ספרה. השניים סיכמו כי המתלוננת תבוא לנקות את ביתו של המערער. בפעמים הראשונות בהן הגיעה המתלוננת לביתו, החל המערער לגעת בה, להשקותה במשקאות אלכוהוליים ולעתים לצפות עמה בסרטים פורנוגרפיים. באחת מן הפעמים הראשונות, הפשיט המערער את המתלוננת, התפשט גם הוא, דחף את המתלוננת ונשכב מעליה, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. כתוצאה מהמעשים דיממה המתלוננת, שהייתה לפני כן בבתוליה, ונגרמו לה כאבים עזים. מאז, נהג המערער להביא את המתלוננת לדירתו כמעט מדי יום, או שביקש ממנה להגיע בעצמה. בכל הפעמים הללו נהג המערער במתלוננת במעשים דומים שכללו החדרת איבר מינו לאיבר מין המתלוננת, וכן החדרתו לפיה ולפי הטבעת של המתלוננת, שוב ושוב, וזאת לעתים תוך שהמתלוננת מפחדת וכואבת. כאשר ניסתה המתלוננת לומר למערער שהיא עייפה או שלא רוצה להגיע לדירתו, איים עליה כי יתנקם בה וידרוס אותה. כמו כן היה נוהג להביא לה כסף. בעת שמלאו למתלוננת 12 וחצי שנים, סיפרה למערער שהחלה לקבל את המחזור החודשי. בתגובה, צייד אותה המערער בגלולות ולעתים היה מבקש ממנה ליטול אותן. בסמוך למועד בו מלאו למתלוננת 14 שנים, חשבה כי נכנסה להיריון. המתלוננת פנתה למערער וסיפרה לו על כך. הוא לקח אותה לבית של אחר, לקח ממנו כדורים, נתן אותם למתלוננת וביקש שתבלע אותם. לאחר שהמתלוננת בלעה את הכדורים, הרגישה ברע במשך כשלושה ימים. סיומה של תקופה עגומה ושחורה זו, הגיע בתחילת שנת 2012, אז אמר המערער למתלוננת שהוא מפחד להמשיך להיות עמה, והקשר בין השניים ניתק. במהלך התקופה שהה המערער מדי פעם בחו"ל, ובמהלך שהותו שם שמרו השניים על קשר באמצעות הודעות מסרונים ודואר אלקטרוני.

           על מעשים אלה הואשם המערער בעבירות של אינוס ומעשה סדום בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים; אינוס, מעשה סדום ומעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים, חלקם שלא בהסכמתה החופשית; ובעילת קטינה שטרם מלאו לה 16 שנה תוך ניצול יחסי מרות, כולן בריבוי עבירות, לפי סעיפים 345(א)(3), 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(3), 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1), 347(א)(1), 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1), 348(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) וסעיף 346(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), בהתאמה.

           לאחר שמיעת ראיות, הרשיע בית המשפט המחוזי בירושלים את המערער בכל האישומים שיוחסו לו, פרט לעבירות של מעשה סדום בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנה ומעשה מגונה לפי סעיפים 347(א)(1) ו-348(ב) לחוק (תפ"ח 33735-09-12, כב' סגן הנשיא י' צבן והשופטים ר' כרמל ור' פרידמן-פלדמן). המתלוננת העידה בפני בית המשפט, ותיארה בגרסתה את יחסי המין הקשים אשר נכפו עליה עם המערער, כפי שתואר בכתב האישום. המתלוננת תיארה את תחושותיה בעת המעשים אותם ביצע בה המערער, כך שבתחילת הקשר הייתה קפואה, ולא רצתה שהמערער ייגע בה, אך בהמשך, כעבור כשנה וחצי מתחילת הקשר ובהיותה בת 12 וחצי, התחילה לבוא מרצונה כי התאהבה במערער. האחרון נהג בה כ"אשתו" ודיבר איתה על חתונה בהגיעה לגיל 18 ועל ילדים משותפים עמה. במקביל להתפתחות הקשר עמו, התדרדר מצבה הנפשי של המתלוננת. המערער מנגד מסר גרסה בה התכחש לכל מגע מיני עם המתלוננת. הוא אמנם אישר שהיה בקשר עם המתלוננת, אך טען שכל שעשה הוא לשוחח איתה, ושהיא זו שניסתה בכל פעם להגיע איתו למגע מיני. לדבריו, המתלוננת הייתה מטרידה אותו בכך שהייתה עוקבת אחריו, שולחת לו הודעות ומתקשרת אליו שוב ושוב, כאשר הוא מנסה להתחמק ממנה אך ללא הצלחה. לבסוף, טוען המערער, משראתה המתלוננת שלא יהיה ביניהם קשר, החליטה להגיש את התלונה נגדו כנקמה. בית המשפט המחוזי הרשיע כאמור את המערער על סמך, בין היתר, התרשמותו החיובית מעדות המתלוננת; התרשמותו השלילית מעדות המערער; העימות שנערך בין השניים במשטרה; עדות אבי המתלוננת; עדויות מכרי המערער; ובדיקה רפואית שנערכה למתלוננת.

           במסגרת הדיון בגזר הדין הוגש תסקיר נפגעת עבירה בעניינה של המתלוננת. מהתסקיר עלה כי לפני שהכירה את המערער, הייתה המתלוננת ילדה שמחה ומאושרת, אולם מרגע שהכירה אותו לא הייתה לה עוד ילדות. תוך כדי הקשר עמו לא הבינה עד כמה הוא הרסני, ורק לאחר חשיפת הפגיעה התהפך עולמה, "לאחר שהבינה שמה שהאמינה שזה טוב – הוא רע, מה שחשבה שזו אהבה – זה פגיעה, מה שחשבה שהוא קשר – הוא ניצול". עוד מתואר בתסקיר מצבה הנפשי הקשה של המתלוננת, אף לאחר סיום הקשר עם המערער, ובעת היותה בת 16 במהלך ניהול המשפט. מתוארים קשיי תפקוד, דיכאון, סיוטי לילה, התדרדרות בלימודים, חוסר אמון מוחלט באנשים ובעצמה, תחושת בידוד וניתוק, וקושי בגיוס כוחות נפשיים "להחזיק את עצמה". לבסוף צוין כי כדי "לשבור את המעגל" זקוקה המתלוננת לטיפול ארוך ומורכב, לתהליך בו תוכל להכיל את הפגיעה ולהתחיל לבנות את עצמה מחדש. בהתחשב בתסקיר ובשאר נסיבות העבירה, קבע בית המשפט המחוזי מתחם עונש הולם של בין 14 לבין 18 שנות מאסר. בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, ביניהן העדר עברו הפלילי וההשפעה על משפחתו קשת היום לקולא, ומנגד מסוכנותו והעדר שיתוף הפעולה מצידו עם רשויות החוק לחומרא, נקבע עונשו שכאמור הועמד על 16 שנות מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.

2.        על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש הערעור שבפנינו. תחילה, הוגש כערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, אולם במהלך הדיון שנערך בפנינו, חזר בו המערער מן הערעור על הכרעת הדין ונותר עומד על הערעור על גזר דינו בלבד. לטענתו, העונש שנגזר עליו חמור יתר על המידה. זאת בהתחשב בכך שבמהלך התקופה שתוארה על ידי בית המשפט המחוזי כתקופה שבה ביצע מעשיו במתלוננת, שהה פעמים רבות בחו"ל. בשהייה זו יש בכדי לקטוע את רצף המעשים, ואף לקצר את התקופה הכוללת של ביצוע המעשים בפועל. עוד טוען המערער כי בעצם העובדה שהמתלוננת התאהבה בו והגיעה אליו במהלך תקופה ארוכה מרצונה החופשי, יש בכדי להפחית את חומרת מעשיו ומכאן להביא להקלה בעונשו. לבסוף, טען המערער כי נסיבותיו האישיות, ביניהן מצבה של משפחתו, מצבו הרפואי של בנו והיעדר עברו הפלילי, מצדיקות אף הן הקלה בעונשו.

3.        דין הערעור להידחות.