ע"פ 4657/14פלוני ואח' נ' מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט בתל אביב-יפו (השופטים ג' נויטל, מ' יפרח וג' רביד) בתפ"ח 20563-03-13 מיום 19.6.2014, במסגרתו הושתו על המערערים העונשים הבאים: על המערער 1 הושת עונש של ארבע שנות מאסר בפועל; מאסר עּל תנאי של 18 חודשים, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירות לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), לרבות ניסיון לבצע עבירות אלה; ופיצוי בסך של 20,000 ש"ח למתלוננת. על המערער 2 הושת עונש של שלוש וחצי שנות מאסר בפועל; מאסר על תנאי של 18 חודשים, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירות לפי סימן ה' לפרק י' לחוק, לרבות ניסיון לבצע עבירות אלה; ופיצוי בסך של 20,000 ש"ח למתלוננת.

כתב האישום המתוקן

2. המערערים הורשעו על יסוד הודאתם במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן,המייחס למערער 1 ביצוע עבירה של מעשה מגונה בבן משפחה (ריבוי עבירות), לפי סעיף 348(ב) לחוק), וזאת בנסיבות סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) יחד עם סעיף 351(ג)(2) לחוק; ולמערער 2 ביצוע עבירות של מעשה מגונה (ריבוי עבירות), לפי סעיף 348(א) לחוק בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק, וכן מעשה סדום לפי סעיף 347(א)(1) לחוק.
3. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, המערער 1, שהינו דודה של המתלוננת, ביצע בה שורה של מעשים מגונים בהיותה קטינה. במהלך שנת 2008, בביתם של המערערים, עת הייתה המתלוננת כבת 11, החזיק המערער 1 את ידיה של המתלוננת ונתן לה נשיקה בפיה. במועד אחר במהלך אותה שנה, הוביל המערער 1 את המתלוננת לעבר קבוצת שיחים בעיר חולון, שם נישק אותה על פיה, נגע בחזה מעל לבגדיה והורה לה לגעת באיבר מינו. במהלך שנת 2009 המתין המערער 1 למתלוננת מחוץ לבית ספרה, אסף אותה באמצעות אופנוע, והוביל אותה לגינה ציבורית אשר אינה מוכרת למתלוננת. המתלוננת אמרה למערער 1 כי היא לא מעוניינת להיות שם ואף החלה להתרחק מהמקום, אך נאלצה לשוב על עקבותיה כיוון שלא ידעה כיצד לחזור לביתה. עם שובה המערער 1 נישק אותה בפיה, נגע בחזהּ מעל בגדיה, הוריד את מכנסיו, הורה לה לנשק את איבר מינו החשוף והיא עשתה כן. בהמשך אמרה המתלוננת למערער 1 כי היא רוצה ללכת, אך האחרון ניסה לגעת בגופה מתחת לחולצתה. המתלוננת עצרה את ידיו ושבה על בקשתה ללכת מהמקום.
4. אשר למערער 2, שהינו בנו של המערער 1 ובן דודה של המתלוננת, עובדות כתב האישום מתארות שורה של מעשים מגונים ומעשי סדום. במהלך השנים 2007- 2011 ביצע המערער 2 מספר מעשים מגונים ומעשי סדום במתלוננת, בחדר שבביתה. בשנת 2007, עת הייתה המתלוננת בת 10, נישק אותה המערער 2 בפיה והורה לה לא לספר על כך לאיש. במהלך התקופה שבין שנת 2009 לשנת 2011, עת הייתה המתלוננת בגילאים 14-12, נישק המערער 2 את המתלוננת בפיה, נגע בחזהּ מתחת לחולצתה וכן נישק את חזהּ מתחת לחולצתה במספר רב של הזדמנויות. במהלך שנת 2009 המערער 2 הוריד את בגדיה של המתלוננת ואת בגדיו, וחיכך את איבר מינו באיבר מינה. במועד אחר באותה שנה, שם המערער 2 את ידה של המתלוננת על איבר מינו ולבקשתו היא ליטפה את איבר מינו. בהמשך הוריד המערער 2 את בגדיה התחתונים של המתלוננת ונישק אותה באיבר מינה, במטרה ללמד אותה כיצד עליה לנשק את איבר מינו. לאחר מכן, סימן המערער 2 למתלוננת להתכופף ולבקשתו נישקה המערערת את איבר מינו עד אשר הגיע לפורקן. במהלך שנת 2012, עת הייתה המתלוננת בת 15, הוריד המערער 2 את בגדיה התחתונים של המתלוננת, נישק אותה באיבר מינה, השכיב אותה על הרצפה תוך שהוא מורה לה לפתוח את הפה, והחדיר את איבר מינו לפיה.

גזר דינו של בית המשפט המחוזי

5. ביום 19.6.2014 גזר בית המשפט המחוזי את דינם של המערערים. בגזר דינו, בית המשפט המחוזי עמד על הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בו, על הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ועל מדיניות הענישה הנהוגה. בית המשפט המחוזי קבע כי הערכים החברתיים שנפגעו הם האוטונומיה של המתלוננת, שלמות גופה ובביטחונה האישי. כן נקבע, כי מדובר בפגיעה קשה בערכים אלו.

6. בית המשפט המחוזי הבחין בין המערערים בכל הנוגע לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, למדיניות הענישה הנהוגה ולנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. לגבי המערער 1 ציין בית המשפט קמא לחומרה את הנסיבות הבאות: התכנון שקדם לביצוע העבירות, שכלל יצירת הזדמנויות להימצא ביחידות עם המתלוננת; הנזק שנגרם למתלוננת מביצוע העבירות במישור הנפשי, החברתי, הלימודי והמשפחתי, ובשים לב לכך שהיא הייתה בת 11 בלבד בעת ביצוע העבירה הראשונה ואילו המערער 1 היה בתחילת שנות ה-50 לחייו; הניצול לרעה של כוחו ומעמדו של המערער 1 אשר היה דודה של המתלוננת וזכה לאמון מלא מצידה ומצד הוריה. אשר למדיניות הענישה הנהוגה, בית המשפט המחוזי בחן את הענישה בעבירות מין, ובפרט בעבירות מין בקטינות בעלות קרבה משפחתית למבצע העבירה, וקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין שלוש לחמש שנות מאסר בפועל.

7. על מנת לקבוע את העונש המתאים למערער 1 בתוך המתחם, בית המשפט המחוזי לקח בחשבון את נסיבותיו האישיות שאינן קשורות לביצוע העבירה. לזכות המערער ציין בית המשפט המחוזי את הודאתו ונטילת אחריותו למעשיו; עברו הנקי מפלילים; התנהגותו החיובית ותרומתו לחברה; הפגיעה של העונש בנאשם הסובל ממצב בריאותי רופף; הפגיעה במשפחתו של המערער 1 שתיווצר כתוצאה ממאסרו בהיותו המפרנס העיקרי בבית; וחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות. מנגד, בית המשפט המחוזי זקף לחובתו של המערער 1 את התמונה שהצטיירה מתסקירי שירות המבחן ומהערכת המסוכנות, לפיה הוא אינו לוקח אחריות מלאה על מעשיו, משליך חלק מהאחריות על המתלוננת ואיננו מביע אמפטיה כנה כלפיה. לנוכח כל האמור, בית המשפט המחוזי גזר את עונשו של המערער 1 כאמור לעיל.

8. בית המשפט המחוזי ציין ביחס למערער 2 מספר נסיבות לחומרה הקשורות בביצוע העבירה: העובדה שהמערער 2 פגע במתלוננת לעיתים תכופות ורבות; העובדה שהמעשים בוצעו בביתה של המתלוננת שאמור היה להיות מקום מבטחים עבורה; פרק הזמן הארוך בו בוצעו העבירות (חמש שנים) וגילה הצעיר של המתלוננת עת החלו המעשים המגונים; התכנון של המערער 2, אשר במסגרתו ביצע מניפולציות שונות כדי שיימצא לבד עם המתלוננת והכשיר את הקרקע לפגיעות המיניות בה; הנזק שנגרם למתלוננת מביצוע העבירות כמפורט לגבי המערער 1; והניצול לרעה של כוחו ומעמדו של המערער 2 בהיותו בן דודה של המתלוננת הגדול ממנה בחמש שנים ובן בית בביתה. אשר למדיניות הענישה הנהוגה, בית המשפט המחוזי בחן את הענישה בעבירות מין דומות, ואף השווה את המתחם שנקבע למערער 1 כדי לקבוע את מתחם העונש הראוי למערער 2. נקבע כי אמנם המערער 2 – בניגוד למערער 1 – איננו נחשב ל"קרוב משפחה" של המתלוננת ברמה המשפטית, עובדה המהווה נסיבה מקלה מבחינת המערער 2, אך מאידך הוא ביצע עבירות רבות ותכופות יותר, על פני תקופה ממושכת יותר, וכן העבירות שביצע היו בוטות וחמורות יותר. אשר על כן, קבע בית המשפט המחוזי כי מתחם העונש ההולם עבור המערער 2 נע גם הוא בין שלוש לחמש שנות מאסר בפועל.

9. על מנת לקבוע את העונש המתאים למערער 2 בתוך המתחם, בית המשפט המחוזי לקח בחשבון את נסיבותיו האישיות שאינן קשורות לביצוע העבירה. לזכות המערער 2 ציין בית המשפט המחוזי את הודאתו של המערער ונטילת האחריות מצידו; את עברו הפלילי הנקי; את הפגיעה של העונש במערער 2 בשים לב לכך שהוא חולה כליות וסבל בעבר מסיבוכים רפואיים משמעותיים; ואת מאמצי השיקום במסגרתם המליץ שירות המבחן כי המערער 2 ירצה את עונשו בביצוע עבודות שירות בלבד. בית המשפט המחוזי התחשב במיוחד בגילו הצעיר ובהיותו קטין בחלק מתקופת ביצוע המעשים, עובדה המחייבת הפחתה בעונשו ביחס לאביו, המערער 1. לחובתו של המערער 2 נזקפה העובדה שדו"ח הערכת המסוכנות סיווג את מסוכנותו המינית של המערער 2 כבינונית, וכן תפיסותיו לגבי העבירות שביצע אשר מלמדות על אי נטילת אחריות כנה על מעשיו ועל נטייה להשליך את האחריות על המתלוננת. לנוכח כל האמור, בית המשפט המחוזי גזר את עונשו של המערער 2 כאמור לעיל.