ע"פ 4604/15 ואח' פלוני נ' מדינת ישראל

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

רקע והליכים

א.        לפנינו פרשה קשה וההכרעה בה קשה, מדירת שינה, בחינת "אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי" (בבלי ברכות ס"א, א'). קטין בן 16 ושמונה חודשים (כיום בגיר) פגע מינית באישון לילה באשה לקוית שמיעה ודיבור בת מעל 30, כשיצאה מדירתה לעשן (17.2.13). המעשה, שכלל אונס ומעשה סדום בנסיבות מחמירות, בנוסף לגניבת טלפון נייד, היה מכוער ומרושע, ומתוך כבוד הבריות לא נתאר את פרטי כתב האישום.  

           המערער הודה בהסדר טיעון והורשע בעבירות כאמור (26.5.15). אקדים ואומר, כי לימים הושתו עליו בבית המשפט קמא ברוב דעות 30 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצר, 18 ו-12 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך 30,000 ₪. דעת המיעוט הציעה, בעקבות תסקירי שירות המבחן, שישה חודשי עבודות שירות ופיצוי בסך 60,000.

ב.        בית המשפט המחוזי עיין, לאחר דחיות לשם מעקב אחר הטיפול במערער, בארבעה תסקירי שירות המבחן לנוער – אשר עשה מלאכה יסודית ומפורטת לאורך כשנתיים. בתסקיר הראשון (30.4.14) תואר רקע קשה של משפחת המערער, לרבות אלימות האב כלפי בני משפחתו ודכאונות האם ואף נסיונות אבדניים שלה, הגם שצוין כי ההורים דואגים לבן. המערער סבל בעת לימודיו מתופעות רגשיות קשות, לרבות אמירות אבדניות מפיו, ותוך המאמץ לטפל בו אירעה העבירה הנוכחית. תחילה, לאחר מעצר ראשוני, הועבר לחלופת מעצר – תוך  תנאים מגבילים שהוגמשו בהמשך – במוסד "שיטה", ומשם להוסטל "כנף של אהבה" ובשניהם תיפקד באופן תקין ובמוסר עבודה גבוה, תוך פעילות קהילתית טובה. המערער ייחס את עבירתו לשתיה לשכרה, ונטל אחריות, תוך הבעת בושה. הומלץ בתסקיר על המשך שהות ב"כנף של אהבה" לטיפול פרטני וקבוצתי. בתסקיר השני (31.8.14) נאמר, כי תפקוד המערער בהוסטל חיובי והוא בולט בכל תחום, פעיל בהתנדבויות ומעוניין להתגייס לצה"ל, עובד באופן מסור ומקפיד על התנאים המגבילים ההדוקים. הרושם שנתקבל היה של צעיר המכה על חטא ומשקיע כל כולו בשיקום. הומלץ על המשך טיפול. בתסקיר השלישי (8.12.14) חזר שירות המבחן לנוער על ההתרשמות החיובית, לרבות הכנה לצה"ל, אם כי הזכיר שהמערער נעצר בחשד לביצוע גניבה (מה שכנראה לא הוכח). הומלץ על הארכה נוספת. ולבסוף,בתסקיר הרביעי (22.3.15) חזרה ההתרשמות החיובית, לרבות בעבודה, בלימודים ובהתנדבות – הכל במסגרת "כנף של אהבה", וכן דווח על פעילות טיפולית – אישית וקבוצתית – אינטנסיבית, והומלץ בהקשר העונשי על מאסר בפועל בעבודות שירות, צוי פיקוח, פיצוי לנפגעת העבירה והתחייבות כספית.

ג.        בית המשפט עיין גם בתסקיר נפגעת העבירה (מיום 29.4.14), שהמתלוננת תוארה בו כפגיעה ושבורה, וסובלת מהפרעה פוסט טראומטית. הפרשה קטעה את רצף חייה, היא הפסיקה לתקופה מסוימת לעבוד, פגיעותה ומוגבלותה הועצמו, תחושת העצמאות חלפה, קשרים חברתיים נותקו והיא מצויה בטיפול. הוערך צורך טיפולי ממושך. הומלץ על פיצוי כספי משמעותי מטעם המערער בהכרה מצדו בפגיעה שגרם ולצורך המשך טיפולה של המתלוננת. ב-22.3.15 נמסר גם דו"ח מן הרופא המטפל המתאר את קשייה וירידה בתפקוד (עם מגמה מסוימת להתיצבות); לא ניכנס לפרטי הנכות שנגרמה למתלוננת עקב הפרשה.

ד.        בגזר הדין מיום 26.5.15 נחלקו דעות השופטים, בפסק דין הרוב (השופטת מ' דיסקין שאליה הצטרף השופט צ' קאפח) צוין כי התיק נידון לפי חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, בשל קטינות המערער בעת המעשה, ונסקרו השיקולים הרלבנטיים לפי חוק זה; נאמר כי לשיקום מעמד בולט בענישה אך אינו שיקול יחיד, פורטה הפסיקה העוסקת בעבירות מין של קטינים, וצוין כי עסקינן בבחירה קשה ומורכבת בין ענישה לשיקום. באשר למקרה הקונקרטי, הוטעמה שאלת מסוכנותו של המערער כמרכיב קרדינלי, ובית המשפט ראה את התסקירים כמורים על צורך בהמשך שיקום כדי להפחית מסוכנות ועיוותי חשיבה ברמה הרגשית, וכזה יוכל להימשך במאסר. נאמר עוד, כי גילו של המערער (16 ו-8 חודשים בעת ביצוע העבירה) עומד לחובתו (להבדיל מקטינים צעירים יותר), והוטעמו חומרת העבירות והצורך להגן על הקרבן; סוף דבר שהוחלט על מאסר של 30 חודש, עונשים על תנאי ופיצוי כמפורט מעלה.

ה.        דעת המיעוט – השופט ר' בן-יוסף – הטעימה את המתח שבין חומרת העבירה לקטינות, ואת המדיניות השיפוטית השיקומית באשר לקטינים, וכן נאמר כי עסקינן במקרה אחד ולא בפרשה סדרתית, ועל כן  הוצע עונש כאמור, בהמשך להמלצתו של שירות המבחן לנוער.

ו.        בהחלטת השופט מזוז בבית משפט זה מיום 9.7.15 לא ניתן עיכוב ביצוע, בנימוק של חומרת העבירות והאינטרס הציבורי באכיפה.

ז.        הוגשו שני ערעורים, מזה ומזה. המערער טוען (ע"פ 4604/15), כי לא ניתן די משקל להודייתו המוקדמת ולחרטתו, לעברו הנקי, לרקעו הקשה ולהישגיו במהלך השנים מאז העבירה, תוך שהוא מביע חמלה, חרטה ובושה כלפי הקרבן. כן נטען כי לא הובאו בחשבון המוטיבציה שגילה, והצורך להגן על קטינים מפני השפעה עבריינית במאסר. הערעור מופנה גם נגד הפיצוי – אך אומר כבר כאן כי בפנינו, משהבענו תמיהה על עצם הערעור על כך, הוצג הסדר תשלומים שערך המרכז לגביית קנסות לפריסה ל-15 חודש; נדגיש כי אין בדעתנו להתערב כל עיקר בגובה הפיצוי. המדינה טוענת בערעורה (ע"פ 4795/15) מנגד, כי אין העונש הולם את חומרת המעשים אף שהמקרה מציג דילמה קשה; הוטעמו אכזריות המעשה והצורך להגן על שלום המתלוננת, כדי שלא ישוב המערער במהרה לביתו הסמוך למקומה; נאמר כי אלמלא קטינותו של המערער היה מושת עונש כבד בהרבה, אך לשיטת המדינה ניתן בגזר הדין לקטינות משקל יתר.