ע"פ 4538/12 פלוני נ' מדינת ישראל

הנשיאה מ' נאור:

          לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים א' שהם, י' שבח ו-ג' נויטל). מערכת העובדות בענייננו סבוכה ורבת פרטים, אולם הערעור עסק במספר שאלות עקרוניות בלבד, ובהן אתמקד להלן.

עובדות המקרה בקליפת אגוז

1. עניין לנו במסכת הבטחות כוזבות שהבטיח המערער לריפוי מלא ומוחלט מכל מחלה באמצעות שיטה מיוחדת שפותחה על ידו, אשר אינה אלא עיסוי בשמן. המערער פרסם את שירותיו באמצעות מודעות בעיתון וכנסים. כן הקים המערער מכללה בה טען כי ניתן ללמוד את שיטת הריפוי המיוחדת. אל המכללה הגיעו עשרות פונים אשר ביקשו לקבל טיפול מהמערער או להירשם ללימודים ושילמו עבור מבוקשם עשרות אלפי ש"ח מראש. בנוסף, במהלך הטיפול במספר מטופלות ביצע בהן המערער עבירות מין.

2. בית המשפט קמא הרשיע את המערער בשורה ארוכה של עבירות שיוחסו לו בעשרים ושניים אישומים שונים: שתי עבירות של אונס (סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977); עבירה של מעשה סדום (סעיף 347(ב) לחוק העונשין); עבירה של ניסיון למעשה סדום (סעיפים 347(ב) ו-25 לחוק העונשין); שתי עבירות של מעשה מגונה (סעיף 348(א) לחוק העונשין); עבירה של ניסיון למעשה מגונה (סעיפים 348(ג) ו-25 לחוק העונשין); שש עבירות של קבלת דבר במרמה (סעיף 415 לחוק העונשין); אחת עשרה עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (סעיף 415 סיפא לחוק העונשין); עבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (סעיפים 415 סיפא ו-25 לחוק העונשין); אחת עשרה עבירות של עושק (סעיף 431 לחוק העונשין); חמש עבירות של מעשי פזיזות ורשלנות (סעיף 338(א)(7) לחוק העונשין); עבירה של הטרדת עד (סעיף 249 לחוק העונשין); ועבירה של איומים (סעיף 192 לחוק העונשין). בגין עבירות אלה נגזרו על המערער 16 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי למתלוננים, וכן חולטו כספים המצויים בחשבונות הבנק שלו.

הערעור שלפנינו נסב בעיקרו על הרשעתו של המערער בעבירות המרמה ועל הרשעתו בשניים מתוך חמשת האישומים שעניינם עבירות מין.

3. לעניין עבירות המרמה, מעלה הערעור שאלה עקרונית באשר לאמונתו הסובייקטיבית של המערער בדבר יכולת הריפוי של שיטתו. משכך, לא מצאתי להאריך בתיאור כל אישום ואישום. אשר לשיטת הריפוי, קביעתו העקרונית של בית המשפט המחוזי הייתה כי "אין ולא הייתה בידי הנאשם [המערער לפנינו – מ. נ.] כל שיטת ריפוי, ובודאי שלא שיטה כזו המביאה לריפוי מלא ומוחלט של כל מחלה, לרבות מחלות חשוכות מרפא" (עמוד 150 להכרעת הדין). עוד נקבע כי המערער ידע שאין באמתחתו שיטה כזו. על כן, נקבע, דברי המערער בעל פה ופרסומיו השונים באשר ליכולות הריפוי שלו מהווים מצג שווא.