ע"פ 4502/16 פלוני נ' מדינת ישראל

השופט א' שהם:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שניתן ביום 16.5.2016, בתפ"ח 16531-09-14, על ידי כב' הרכב השופטים: ר' שפירא – סג"נ, א' אליקים, ו-ת' נאות פרי. יצוין, כי מלכתחילה השיג המערער גם על הכרעת הדין שניתנה בעניינו, אך לאחר שמיעת הערותינו, הודיע עו"ד יאיר נדשי, בא כוחו של המערער, על דעת מרשו, כי הוא חוזר בו מהערעור על הכרעת הדין ומתמקד בשאלת העונש בלבד.

2. המערער הורשע, לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, כמפורט להלן: אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ומעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין.

3. בעקבות הרשעתו בדין, נגזרו על המערער עונשים אלה: 66 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 29.5.2014 ועד ליום 1.6.2014, ומיום 25.8.2014 ועד ליום 4.11.2014; 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים, עבירת מין שהיא פשע; 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים, עבירת מין שהיא עוון; על המערער הושתו פיצויים בסך 50,000 ₪ למתלוננת א', ובסך 30,000 ₪ למתלוננת י'. כאמור, המערער אינו משלים עם עונש המאסר שהושת עליו, ומכאן הערעור שלפנינו.

העובדות שנקבעו על ידי בית משפט קמא

4. למערער יוחסו שני אישומים, במסגרתם נטען לביצוע עבירות מין כלפי שתי מתלוננות – המתלוננת א' (באישום הראשון), והמתלוננת י' (באישום השני). האישום הראשון מתאר אירוע שהתרחש בחודש אוגוסט 2014 בדירת המערער בחדרה. המתלוננת א' גרה בשכנות למערער, והיא נענתה להזמנה לבקר בדירתו. משהגיעה המתלוננת א' לדירה, החל המערער לגעת בגופה ולנשקה, כאשר היא מבקשת ממנו לחדול ממעשיו. לאחר מכן, החל המערער להוריד את חולצתה ומכנסיה של המתלוננת א', וחרף התנגדותה, עלה בידו לעשות כן. בהמשך, נשכב המערער מעל המתלוננת והפעיל עליה את כובד משקלו, בעוד שהיא ממשיכה להגיד "לא", ומבהירה לו כי אינה מעוניינת בקיום יחסי מין עמו. משהמשיך המערער במעשיו, חרף דבריה המפורשים של המתלוננת א', הפסיקה האחרונה את ניסיונותיה לדחוף אותו מעליה, אך לאחר פרק זמן קצר, חזרה המתלוננת וניסתה בשנית להדוף את המערער מעליה, תוך בקשה "שייתן לה ללכת". המערער לא נעתר לבקשתה של המתלוננת א' "והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה [של המתלוננת א'] ובעל אותה שלא בהסכמתה החופשית".

5. על פי האישום השני, בסוף חודש יולי 2013 או בתחילת אוגוסט 2013, הגיעה המתלוננת י' לדירתו של המערער, לפני יציאה לבילוי משותף. בעוד השניים שוהים בדירתו של המערער, הם החלו להתגפף ולהתנשק בהסכמה, ובשלב כלשהו אף עברו מהספה אל מיטתו של המערער ונשכבו עליה. או אז, ניסה המערער להסיר את מכנסיה של י', אך היא סירבה לכך, ואמרה למערער כי אינה מעוניינת לקיים איתו יחסי מין. למרות דבריה אלה של י', התיישב המערער על גופה באזור ירכיה, באופן שהיא לא יכלה לקום, וניסה להסיר את גופייתה "בעוד שהיא מורידה אותה בחזרה". לאחר מכן, ניסה המערער בשנית להוריד את מכנסיה של המתלוננת י' והיא הרימה אותם בחזרה. בכל אותה עת, אמרה המתלוננת י' למערער כי אינה רוצה לקיים יחסי מין ושיעזוב אותה. חרף זאת, אחז המערער בשתי ידיה של המתלוננת י' מעל לראשה, ובעודו רכון מעליה ניסה להביאה לבצע בו מין אוראלי. בשלב זה, הסיטה המתלוננת י' את ראשה הצידה, והמערער – בעודו מחזיק בידיה של המתלוננת י' באחת מידיו – החל לאונן ביד השניה, עד שהגיע לפורקן מיני.

גזר דינו של בית משפט קמא

6. במסגרת גזר הדין, עמד בית משפט קמא על מצבו הרפואי של המערער. מאסופת מסמכים רפואיים שהוגשה בעניינו של המערער, עולה כי בשנת 2011, הוא אובחן כחולה במחלת הודג'קין, החל לקבלת טיפולים כימותרפיים, ואף עבר השתלת מח עצם עצמית, ביום 4.7.2012. מבדיקה שנערכה בחודש פברואר 2015 עולה, כי "המחלה נמצאת בהפוגה שלמה", וגם ביקורת מיום 6.7.2015, נמצאה תקינה. עם זאת, נמסר כי המערער מצוי ברמת חרדה גבוהה, יותר מאדם רגיל, ומחוות דעת רפואית עדכנית שהוגשה לבית המשפט עולה כי לאחרונה התגלו סיפטומים מדאיגים אצל המערער. צוין באותה חוות דעת, כי אם תחזור המחלה, הסיכויים כי המערער יחלים ממחלתו יעמדו על סדר גודל של כ-20%. בתחילת חודש מרץ 2016, אושפז המערער במרכז הרפואי "מאיר", לאחר שטען כי בלע 40 או 50 כדורים, במטרה להתאבד. בסיכום מכתב השחרור מבית החולים נאמר, כי תוצאות בדיקות המעבדה היו תקינות, והמערער הופנה, בהסכמתו, אל המרכז לבריאות הנפש "שלוותא", שם אושפז עד ליום 9.3.2016. במכתב השחרור מאותו יום נמסר, כי המערער קיבל טיפול תרופתי, ובשל ההחמרה במצבו הנפשי, הופנה המערער להערכה פסיכיאטרית חוזרת.